רגע, לא יכול להיות שאני טרום סוכרתי?

מחוץ לתפריט!

בפוסט הבא תכננתי לרשום על גופי קיטון ומה כוונתי כאשר אני אומר מצב מטבולי "קיטוטי" או "קיטוגני".

אני אגע בנושא בקרוב, אולם זה יהיה חייב לחכות, במקום אני אכתוב על משהו קצת אישי, חשוב יותר.

באחד מהפוסטים האחרונים שלי פירטתי על הדרך המתוקה לסוכרת וכיצד היא קשורה לתנגודת להורמון אינסולין. אחרי שיחה עם קרובת משפחה, שאף היא גילתה לאחרונה שיש לה ערך סוכר גבוה, הסברתי לה ארוכות למה חשוב לדעת את ערכי הסוכר בדם.

מתוך סקרנות, החלטתי לבדוק את ערכי הסוכר גם אצלי. יש לי עדיין מד גלוקוז וגופי קיטון בבית מהתקופה שניסיתי להיות במצב קיטוטי. בזמנו הייתי מודד בעיקר את גופי הקיטון בדם בכדי לבדוק שאני אכן נמצא בשריפת שומנים. מדי פעם, רק בגלל שהיתה לי את האפשרות, הייתי גם מודד רמת סוכרים בדם.
למרות שעשיתי מספר טעויות (אגוזים ומוצרי חלב למשל), ולמרות שהתקשתי להשאר במצב קיטוטי תמידי, על רמה כה נמוכה של פחמימות, רמת הסוכר היתה תקינה.
אחרי שהרגשתי שהדיאטה הקטוגנית נכשלה ולא עבדה במקרה שלי (טעויות שאני מבטיח לפרט עליהן! שוב, אגוזים ומוצרי חלב לדוגמה), ירדתי ממנה והתחלתי להציג פחמימות חזרה לדיאטה, בצורת פירות בעיקר (לא היה קל אחרי כל הידע שצברתי). לאט לאט, נכנסתי לשיגרה בה אני אוכל את הפחמימות רק אחרי האימונים, שאר היום אני די נמוך בפחמימות.
החלטתי לעצמי שאם אני מתזמן את הפחמימות ישר אחרי אימונים, אני מספיק רגיש להורמון אינסולין בכדי שהן יספגו מהר בשרירים ובכבד. העובדה שהורדתי מעט משקל נתנה לי הרגשת ביטחון שהכל עובד כשורה.

ובכן, שבוע שעבר, החלטתי לבדוק את ערכי הסוכר בין הארוחות, ללא קשר ליום או לשעה. הקריאה הנמוכה ביותר שקיבלתי הייתה 99 מ"ג/ד"ל. רובן היו מעל 100. וזה גרם לתהות.
לא חשבתי על זה הרבה, ולא נפל לי האסימון. עד שהחלטתי לעשות ניסוי על עצמי. אין לשער יותר. אני אבדוק את ערכי הסוכר שלי בדם כמו שצריך! שחור על גבי לבן!

פלנטיין ענק מקולף, 247 גרם = 80 גרם פחמימות!

החלטתי להשאר נמוך מאוד בפחמימות במשך היום כמו שאני לרוב עושה (יום ראשון, השבוע), ולעלות לאימון של שעה וחצי על האופניים.
ישר אחרי האימון אני אוכל את ה"פנקייק" שלי, אותו אני מכין עם פלנטיין (פלנטיין היא סוג של בננה מאוד עמילנית, כמו שילוב בין בננה לתפו"א, והיא נחשבת "פליאו". יש כאלה שטוענים שאם מקור הפחמימות "בטוח" ולא מגיעות ממקור דגן, אין הן מזיקות כל כך),משקלה היה 247 גרם. או אם תרצו - 80 גרם פחמימות, מהן 40 גרם סוכר!
אני אמדוד את רמת הסוכרים שלי כל 15-20 דקות, במשך השעות שאחרי, בכדי לראות כיצד הן מושפעות.
מה שגיליתי הכניס אותי להלם.

את הנתונים העלתי לגרף הבא שהכנתי בעצמי:

שימו לב שבמשך כ 16 שעות, רמת הסוכר איננה יורדת מ 100 מ"ג/ד"ל. אולי חלקיכם כבר מבין מה זה אומר, בדיוק כמו שאני הבנתי...

אבל לאלו שלא, אני אסביר את הנקודות החשובות:

• ישר אחרי אימון, לפני האוכל, הקריאה הראשונית היתה 107 - רמה גבוהה יחסית. חשבתי שסוף סוף אחרי אימון אני אראה קריאה של 80-90 כי אני "שורף" את הסוכרים. כבר מנורה אדומה, אבל זה גם יכול להיות בגלל פירוק גליקוגן מהכבד בזמן האימון אז לא דאגתי...

• עוד לפני שהכנסתי ביס לפה, ישר לפני האוכל, קריאה של 115?

• קריאות ראשונות אחרי האוכל - יורד לכיוון המאה. כאן הייתי ממש שמח - אינסולין עולה, גלוקוז נכנס לתאים (כלומר אני רגיש), איזה יופי, אין לי שום בעיה! ואז מגיעות הקריאות הבאות...

• שעה אחרי האוכל, ובום! 152 וירידה רצינית ישר אחרי. עדיין לא עושה עניין.

• שימו לב כל אלו שחושבים לבדוק, או סוכרתיים - אם הייתי מודד כל חצי שעה, הייתי יכול לפספס את הקריאה הזו.

• כשעה וחצי אחרי, הרגשתי שאני חייב לנשנש על משהו (ירידת סוכר!) ולכן פניתי לסלמון מעושן ומעט בצל. רצית משהו מלוח וללא הרבה פחמימות שלא ישפיע על הבדיקות. אולם הקריאות נשארו גבוהות ואף עלו ל 141 שעתיים אחר הארוחה הראשונה!

הקריאות לא ירדו מתחת ל 100 במשך כל הארבע שעות הבאות עד כניסתי למיטה (כועס, כי אני מתחיל להבין מה קורה פה), הקריאה האחרונה לפני השינה היתה 106.
קיוויתי בליבי לרמות סוכר נמוכות יותר בבוקר, אולי במשך הלילה הן ירדו.

• 12 שעות אחר האוכל והצום של הלילה, הקריאות צריכות לנוע בין 70 ל 100 אצל אדם שרגיש לאינסולין, ללא בעיות סוכרת (למרות שאני מאמין שזה צריך להיות יותר בין 70 ל 80 - הנתונים הם ממוצעים של האוכלוסייה, שמן הסתם בונה את תזונתה על פחמימות...). הקריאה של הבוקר הפילה לי את האסימון סופית. וחזק!

אני קם בבוקר ובודק. ועכשיו זה באמת מציק לי - קמתי עם קריאה של 113!!! אחרי הקפה עם קוביית שוקולד מריר זה אף עלה ל 126!

מסקנה.
אם המד הזה לא מזייף בצורה מאוד רצינית, אני טרום סוכרתי!

אם קראתם את הפוסט שלי על סוכרת ואתם עוקבים אחרי, אז בניגוד גמור למה שחשבתי בזמנו, אתם יודעים שהתאים שלי מתקשים להקשיב להורמון אינסולין ואי לכך, רמות הסוכרים בדם נשארות גבוה. אחרי ארוחה עם פחמימות כמו הנ"ל, רמת הסוכרים תעלה, ולגופי קשה להתמודד עם הסוכר - לא טוב.
אני, עם כל הידע בעולם, יורה לעצמי ברגל. איזו בושה!

תמיד היתה לי הרגשה שיש לי תנגודת לאינסולין לרמה זו או אחרת. אני יכול לעלות 5 קילו בסופ"ש גרוע. כל חיי הייתי אוכל מתוקים ופחמימות - הייתי מכור לזה. אני פשוט כועס שלעולם לא בדקתי.
עם כל הידע שצברתי בשנים האחרונות, האמנתי שתפסתי את זה בזמן - "אני לא סוכרתי". במיוחד אחרי קרוב לשנה בנסיון כושל של להיות מאוד נמוך בפחמימות, חשבתי שאולי אפילו שיפרתי רגישות לאינסולין, ולכן מותר לי לאכול פחמימות "בטוחות" נוסח פליאו, רק אחרי אימון.
אז זהו שלא.
עדיין, יש חלק בי שדי שמח לממצאים. מי שעוקב אחר הבלוג שלי, מבין כבר שאני מאמין שדיאטה נמוכה מאוד בפחמימות, וגבוהה בשומנים, היא הדרך הטבעית והבריאה ביותר לנו כבני אדם לחיות. אז אני לא רואה זאת כהפסד גדול.

אם משהו אחד מהפוסט הנ"ל צריך להכנס לכם לראש, זה המסר הבא:
לא הרבה רוצים לדעת את האמת. כולנו מתכחשים למצבינו המטבולי העגום ובוחרים להעלים עין. מאוד קשה לשנות שגרה ולהוריד מאכלים מסוימים שאנו מכורים אליהם. במיוחד פחמימות וסוכרים. במיוחד כאשר הרגלנו את מוחינו להיות תלוי בהן כמקור האנרגייה היחידי. כולנו בשלב זה או אחר מוצאים סיבות שונות ומשונות להצדיק את המשך אכילת הסוכרים, כהתמכרות, ומאמינים בכל ליבנו שאצלנו זה לא עובד כך.

שנה שעברה בבוסטון, נכחתי בדיון בין מומחים בנושא, "האם יש דבר כזה פחמימות בטוחות או נחוצות לאדם?". בזמנו הייתי בצידו של דר' רוזדייל בויכוח כמובן (אינן נחוצות).
היום  אין לי את האפשרות "לבחור" צד יותר.



אם יש לך את אחד המאפיינים של תנגודת לאינסולין או התסמונת המטבולית, אז אחרי פחמימות, רמות הסוכר אצלך בדם יעלו, בדיוק כמו שקרה אצלי. זו פיזיולוגיה ברמה הבסיסית ביותר שלא אני או אתה יכולים להמנע מכך.
וגם אם הן יראו "נורמליות" בקריאות הסוכר, אתה לעולם לא תדע במחיר של כמה אינסולין הגוף שלך מפריש בכדי להתמודד עם אותו הסוכר.
וזה לא משנה אם זה מגיע מפלנטיין או אורז לבן או בטטה. סוכר זה סוכר, והוא יגרום לנזק.
הדרך היחידה לדעת בוודאות תהיה לבדוק, לבדוק, לבדוק! או כמו שנורה אומרת - "למה לקחת את הסיכון ולחכות? לא עדיף יותר להיות במצב מטבולי בו כל הגוף ובמיוחד המוח אינו תלוי בפחמימות יותר?"
אני תמיד זורק את המשפט הזה בבלוג. אבל שווה לחזור לכל אילו שלא רוצים לשמוע, וסתם כי בא לי - שומן לא מעלה סוכרים בדם! 

ועם חיוך על הפנים, אני אומר "ברוכים השבים" לדיאטה הקיטוגנית!

משבוע הבא אני רוצה לחזור לדיאטה מאוד קרובה לאפס פחמימות, קטוגנית. הפעם כמו שצריך.

בפוסטים הבאים אני מקווה לפרט יותר על הדיאטה. וכמו שהבטחתי בהתחלה להסביר מה הם גופי קיטון ולמה חשוב למדוד אותם בדם.
אני אעשה בדיקות דם לפני הדיאטה (במיוחד בשביל לבדוק HgA1C בכדי לאשר אם אכן אני טרום או אף חולה סוכרת).

• עדכון יוני 29, 2014 - בבדיקות הדם שלי בזמנו, ה- HgA1C שלי היה 5.8. על דיאטה נמוכה בפחמימות, ממצא זה מוכיח שההנחה שלי היתה נכונה, ואני אכן באותה הנקודה הייתי טרום סוכרתי. מעניין מה היו התוצאות על דיאטה "מאוזנת" עם יותר פחמימות... סוכרתי? ככל הנראה. כולנו סוכרתיים לדרגה זו או אחרת - סוכרת היא רק הגדרה מאוחרת יותר של תנגודת אינסולין.

שלושה חודשים אחרי, על דיאטה שמבוססת על שומנים מהחי, חלבונים במתינות וללא פחמימות, אני אבדוק שוב (מעניין מה התוצאות יראו).
בנוסף, אעלה את המשתנים השונים שאני יכול לבדוק מהבית ככל הניתן (משקל, היקף מותניים, אחוז שומן, רמות סוכר, גופי קיטון וכו').
השבועיים הראשונים אמורים להיות הכי קשים. אני מקווה שבעזרתכם, נעביר את זה בקלות.

נכון לעכשיו, אני אהנה מהסופ"ש האחרון עם פחמימות, 4 ביולי בארה"ב וארבעה ימי חופש! נשארו לי 2 פלנטיין אחרונים ששקלתי לזרוק לזבל.
אבל אני הולך להנות מהם בצורת פנקייקים פלנטיין כאילו אין מחר, ואז לקחת את עצמי בידיים, ולהכנס למטבוליזת שומנים וקיטוזיס מלאה.

בהצלחה לי.

אביב.