יום שני, 3 בספטמבר 2012

סוכר - האמת המרירה

סוכר

האם סוכר רעיל לגופינו?

תחילה ברצוני להעביר נקודה שהרבה אנשים אינם מודעים לה או לא רוצים להאמין לה, סוכר יהיה סוכר לא משנה מה מקורו. זה לא משנה אם זה החומר הלבן שאתם שמים בקפה, או אם זה הדבש שאתם שמים בתה. הוא יכול להיות מופק מקני סוכר או מסוכר דקלים, זה יכול להיות מסירופ תירס (HFCSׂׂ) או סוכר שמופק מסלק. אבל בסופו של דבר סוכר זה סוכר זה סוכר, לא משנה מה מקורו. היום סוכר נמצא כמעט בכל המזונות המעובדים למניהם, כמעט כל מזון שמגיע בקופסה יהיה בתוספת סוכר וכמעט תמיד הוא אחד משלושת המרכיבים הראשונים. סוכר נמצא בכמויות שונות גם במקורות טבעיים כמו פירות וירקות.
עד כמה קשה להוריד סוכר?
גם אני הייתי בנעליים האלו, הייתה לי "שן מתוקה" כל חיי, גדלתי על קפה נמס עם 6-8 כפיות סוכר בפנים. דגנים סוכריים עם חלב היו הארוחה המועדפת עלי (מי שהיה נוגע לי בדגנים "כריות וניל" היה נחשב מת), הייתי מכור, בלי לדעת מה אני עושה לגופי, גם לא באמת היה איכפת לי בגיל הזה.
עם השנים ניסיתי להוריד בכמות כי כולם יודעים שסוכר הוא לא בריא, וכשהתחלתי לרכב על האופניים חיפשתי תחליפים "בריאים" יותר שיענו על הרצון לאכול מתוק.
שנה שעברה כשהבנתי שסוכר הוא אחד מהדברים הראשונים שאני רוצה להוריד לגמרי מהצריכה היומית שלי, עברתי לתחליף הטיבעי והבריא יותר וכמובן התחלתי לשים דבש בכל חור. קראתי מאמרים שלמים על כמה בריא דבש, מקור טיבעי של סוכר לגופינו, בעל תכונות אנטיביוטיות מסוימות ואפילו בעל מספר מינרלים (כמה שמחתי שמצאתי את התחליף ה"בריא" הזה!) - הכל כמובן בולשיט. לא רציתי להאמין, חיפשתי תחליפים ומקורות אחרים למתוק שהיה חסר לי כל כך, הייתי מכור. לקח לי זמן ארוך להבין שסוכר, לדרגות שונות מתנהג תמיד כסוכר בגוף, לא משנה מה מקורו.


אז מה זה סוכר?
הסוכר בנוי ממספר רכיבים כימיים ואני אגע בפופולריים מבניהם:
גלוקוז הוא המוצר הסופי של פירוק הפחמימות, הוא חד סוכר שבנוי משש אטומי פחמן. הוא בעיקר לא מתוק (תחשבו על תפו"א שהוא כמעט 100% גלוקוז). גלוקוז יכול להכנס כמעט לכל התאים בגוף כחומר בעירה וכאשר הוא זמין בדיאטה (כמו בכל דיאטת העולם המערבי), הוא ישמש גם כחומר בעירה למח.
פרוקטוז הוא גם חד סוכר אבל בנוי מחמישה אטומי פחמן. פרוקטוז הרבה יותר מתוק מגלוקוז, נמצא טיבעית בפירות אבל הוא יחודי בכך שרק הכבד יכול לפרקו. כלומר שום תא בגופינו אינו יכול להשתמש בפרוקטוז כחומר בעירה ולכן הוא נשלח ישירות לכבד.
סוכרוז (או סוכר לבן רגיל) הוא דו-סוכר, כלומר הוא בנוי משתי מולקולות חד סוכר מאוחדות יחד - גלוקוז ופרוקטוז. ככה שסוכר רגיל שאנו משתמשים ביום יום בנוי מחצי גלוקוז וחצי פרוקטוז. לגופינו יש את האפשרות לפרק את הסוכרוז בקיבה לשתי המולקולות המקוריות תוך שניות, ואז שוב - גלוקוז יכנס מהר מאוד לדם כסוכר דם עם היכולת להכנס לתאים השונים כחומר בעירה, ואילו פרוקטוז ישלח ישירות לכבד.
וזה למה לסוכר רגיל יש ערך גליקמי נמוך יחסית (קרוב ל 60), כי מחצית הסוכר תעלה את סוכר הדם מהגלוקוז, ואולם פרוקטוז עם ערך גליקמי נמוך של 11 ישלח ישירות לכבד (זו אחת הסיבות שצריך להתעלם מהערך הגליקמי, במיוחד כשזה מגיע לסוגי סוכר שונים).
סירופ תירס (HFCS) הוא כמעט זהה לסוכרוז, רק שבמקום חצי חצי הוא בנוי מכ- 55% פרוקטוז ומכ-45% גלוקוז.
לקטוז שנמצא בעיקר במוצרי החלב בנוי משתי מולקולות, גלוקוז וממולקולת חד סוכר נוספת שנקראת גלקטוז.

לכל סוג סוכר יש תכונות מטבוליות שונות בגוף (מתיקות, תגובת אינסולין, תוצרי לוואי מטבוליים), מבין הסוכרים הנ"ל, לא כל אחד מהם יפגע בנו בצורה שווה. אולם סוכרוז וסירופ תירס הם ממש מתנהגים כרעל בגוף, וזה בשל תכולת הפרוקטוז הרבה שנשלחת לכבד במכה אחת עם צריכת מוצרים אלו.
אני לא רוצה להכנס לכל התהליכים הכימיים שעוברים על הכבד בכדי להתמודד עם הפרוקטוז, אבל בכדי לצייר לכם את התמונה בבהירות אני יעשה את זה במילים הכי פשוטות:
מה שכולנו בעצם מכורים אליו, ושגורם לנו לגירוי איזור התגמול במח (כן, בדיוק כמו סמים) הוא בעצם הפרוקטוז. זהו סוג הסוכר המתוק שגורם לנו ל"אושר" - ריגעי לפחות.
זה ברור שאבותינו אהבו וצרכו מתוק בכל אפשרות שהייתה להם, תחשבו על האדם הקדמון שנתקל בכוורת דבורים - הוא יעשה הכל בכדי להגיע לדבש. סוכר הוא כמו "דלק טילים" שבנוי לחומר בעירה מהיר ואנאירובי, כמו לספרינטים לדוגמה. כאשר אנחנו לא משתמשים בחומר בעירה זה לספרינטים על בסיס יומי, הוא ישלח לכבד ובתהליך מורכב (de novo lipogenesis או יצירת שומן חדשה) יצא כשומן מהכבד ויאגר כטריגליצרידים בתאים השומניים. סוכר = שומן בגוף.
שוב, זה לא השומן מהדיאטה שהופך להיות שומן על המותניים אלא זה הסוכר שאתה אוכל.
וזו כנראה הסיבה הביולוגית שפיתחנו חוש טעם שדורש מתוק, אבותינו כאשר מצאו משהו מתוק כמו דבש או פירות שהיו בעונה, אכלו כמה שאפשר בכדי לעלות (לא במודעות) כמה קילוגרמים לתקופות קשות יותר כאשר הצייד לא היה מוצלח. הבעיה היא שהיו תקופות ארוכות שסוכר לא היה בנמצא כלל, וגם אם הוא היה בנמצא הוא היה בכמויות מזעריות לאומת ימינו אנו.
היום חלק עצום מהקלוריות היומיות שלנו מגיעות מסוכר, אנחנו אוכלים סוכר בכל ארוחה, עוגיות עם כל קפה, בכל ארוע, ארוחות בוקר זה דגנים עם חלב, סוכר מתחבא בכל אוכל מעובד, כל ילד הופך להיות מכור לסוכר, משקאות ממותקים, בלוטות הטעם שלנו רוצות עוד ועוד ואנו הופכים לשמנים יותר ויותר - אתם מבינים את הבעיה...
צריכת סוכר שנתית בפאונדים לאדם בארה"ב 1822-2005

 להלן 10 עובדות שאני חושב שכולכם צריכים לדעת על פרוקטוז והן נקודות שדר' לסטיג מסביר עליהן בהרצאה מעלפת בנושא, הוספתי אותה למטה (הנקודות תורגמו מאתר זה):

1. פרוקטוז הוא חסר שימוש ע"י הגוף. הוא ישלח לכבד ישירות ובכמויות גדולות הוא הופך לרעל.

2. כמויות גדולות של פרוקטוז פוגעות בכבד, גורמות לתנגודת אינסולין ברמת הכבד ולכבד שומני. למעשה פרוקטוז מתנהג בדיוק כמו סוג אחר של פחמימה - אתנול (או במילה אחרת, אלכוהול) וזה כבר ידוע כרעל לכבד.

3. פרוקטוז מגיב עם חלבונים וחומצות שומן בלתי רוויות בקצב מהיר פי 7 יותר מגלוקוז. תגובה זו גורמת לתוצרי לוואי שנקראים AGEs שגורמים לחמצון ונזק בתאים ולבסוף למצבים דלקתיים ולשלל מחלות כרוניות.

4. פרוקטוז מגביר את יצור השתן, וכאשר בעומס, יוצר שיגדון, אבנים בכליות ומניע או מגביר לחץ דם גבוה.

5. למרות שכל התאים בגופינו אינם משתמשים בפרוקטוז, בקטריות מזיקות במעיים ניזונות רק מפרוקטוז וזה יוצר חוסר איזון באוכלוסיית הבקטריות המועילות במעיים.

6. עם הזמן, בגלל שהכבד נפגע ואינו מסוגל להתמודד עם הפרוקטוז, נוצר מצב של פרופיל כימי רע של הדם שמצביע לכיוון מחלות לב.

7. פרוקטוז גורם מהר מאוד לתנגודת בהורמון הלפטין, הורמון זה אחראי על איתות השובע למוחינו. לכן עם אכילה של אוכל מתוק, למרות שהכנסנו כמה מאות קלוריות שניה לפני, "נפתח" לנו התיאבון - אנחנו נהיים רעבים יותר. בסופו של דבר אנו מפסיקים להיות רגישים ללפטין בדיוק כמו שאנו מפסיקים להיות רגישים לאינסולין.

 8. הרבה ממצאים מדאיגים מצביעים על פרוקטוז כמניע העיקרי לתסמונת המטבולית ולכל התחלואות שקשורות אליה.

9. תאים סרטניים ישגשגו וירבו על פרוקטוז כחומר בעירה.

10. עודף פרוקטוז משפיע על פעילות תקינה של המח, בעיקר באיתות על שובע. ויש הוכחות על פגיעה בזיכרון בניסויים על עכברושים.

למי שממש מעונין, מבין אנגלית ובא לו להעביר שעה וחצי ככה על איך משפיע הסוכר על חיינו, אתם יכולים לצפות בהרצאה הבאה ע"י דר' רוברט לסטיג (עם כתיבת פוסט זה, קרוב לשלוש מליון צופים):



שיהיה לכם יום מתוק...

אביב


24 תגובות:

  1. היי אביב,
    שמחתי להיכנס לבלוג ולראות שיש שלוש כתבות חדשות,ממש החכמתי. הפוסט על הסוכר מתקשר לי לפוסט שכתבתי אתמול http://etgarkadmoni.blogspot.co.il/2012/09/blog-post_3.html על הגמילה מסוכר שאני מתחילה עכשיו.

    ההסברים האלה ממש חשובים,אשמח לקרוא מאמר על הלפטין ועל המערכת יחסים שלו עם האינסולין.
    אני מנסה להבין את כל הדברים האלה כדי לכתוב תסריט לסרטון קצר שיסביר הכל בדרך הכי פשוטה וידידותית ויופץ באינטרנט. הכל כדי לחשוף את האמת!
    שיהיה יום נפלא!

    השבמחק
    תשובות
    1. התמכרות לסוכר היא דבר אמיתי, אנשים שיתכחשו או יגנו על צריכת הסוכר יהיו האנשים שמכורים לו. בהצלחה עם הגמילה, ענת
      אני אגיע להורמון לפטין בעתיד וליחסיו עם אינסולין

      אגב בהצלחה עם הסרטון
      יום נפלא גם לך

      אביב

      מחק
  2. שמחתי לגלות את הבלוג, תתחדש :-)

    השבמחק
    תשובות
    1. הגר תודה רבה
      אני מקווה שתמצאי את המשך הבלוג מעניין

      מחק
  3. מאוד אוהב את הבלוג. בכל הקשור לתזונה, סוכר, פחמימות וכד' מומלץ גם לראות את הסדרה "The Skinny on Obesity" של לסטיג.

    השבמחק
  4. והנה הקישור:
    http://www.youtube.com/watch?v=h0zD1gj0pXk&feature=BFa&list=EC39F782316B425249

    השבמחק
    תשובות
    1. היי יובב,
      ראיתי את הסדרה הנ"ל כשהיא יצאה, מומלצת לצפייה, החלק הטוב ביותר הוא האנימציה שמסבירה על אינסולין, לפטין וחוסר הרגישות להורמונים אלו. מה שאני זוכר לאומת זאת, שלא הסכמתי עם כל מה שנאמר בסידרה אבל אהבתי מאוד את האנימציה

      אגב, פגשתי גם את דר' לסטיג בכנס פליאו בבוסטון השנה, הוא ישב מאחורי בארוחת צהריים, יש לו הרבה תוכניות לעתיד, הוא באמת מאמין שפרוקטוז הוא מקור הבעייה המטבולית (איך אפשר להתוכח, אם אתה מבין קצת ביוכמייה) הוא הביא גם הרצאה מעלפת בנושא כאשר חלק ממנה לא ניתן לפרסום - מאוד מענין

      מחק
  5. אוקיי, אני מבין שסוכר זה סוכר זה סוכר. אבל האם בכל זאת יש הבדל בהשפעה למשל של סוכר לבן ובין דבש או סירופ מייפל או סילאן שאני רואה שלא מעט אנשים כן משתמשים בזה בכל מה שקשור בתזונת פליאו?

    השבמחק
    תשובות
    1. זה בדיוק למה קראתי לבלוג שלי "מעבר לפליאו". רק בגלל שאתה מחליף סוכר רגיל לדבש לדוגמה ועכשיו אתה יכול לקרוא לזה "פליאו" לא אומר שזה בריא באותם הכמויות שצרכת סוכר רגיל עד כה. למעשה, אם אני לא טועה, דבש עשוי משישים אחוז פרוקטוז, ככה שהוא יותר מתוק ותכולת הפרוקטוז שלו גבוהה יותר מסוכר רגיל. אתה חייב לראות דברים בהקשר הנכון יובב - נקח אדם מלפני 20,000 שנה, רוב חייו הוא צד את מזונו והוא יעשה הכל בשביל למצוא שומן ואיברים פנימיים מהחיות אחריהם הוא רודף. רוב תזונתו תגיע משומן, חלבונים והפחמימות יהוו כמות קטנה מאוד מבחינה קלורית (מעט ירקות עליים ואולי קצת אגוזים). אדם זה יהיה רזה, ללא תחלואות העולם המערבי וחזק פיזית. אם הוא ימצא כוורת דבורים, הוא יעשה הכל בכדי לאכול כמה דבש שהוא יכול, אולם לא יקרה לו שום נזק, הוא אפילו ימלא את המצבורים של הגליקוגן בכבד וכנראה שבפעם הבאה שהוא ימצא דבש יעברו חודשים, אם לא שנים.
      עכשיו בו נקח אדם בן יומינו, בן 30, עם תסמונת מטבולית והסטוריה של צריכה קבועה ויומית של סוכר מעובד שנמצא כמעט בכל חור היום, הוא ממתיק כמעט כל קפה וכל תה, הוא שותה משקאות ממותקים מדי פעם ואוהב את הקינוחים שלו פעמיים שלוש בשבוע. רוב הקלוריות שלו כמובן יגיעו מפחמימות "מורכבות" כי הוא מנסה להוריד משקל ולספור קלוריות, וזה ככה יום - יום במשך שלושים השנה האחרונות (!)...
      האם היית מציע לאדם זה לשנות את צריכת הסוכר המעובד לדבש טבעי. או בכדי לאפשר לו את האמצעים הטובים ביותר והתקווה להפוך את התסמונת המטבולית הייתה ממליץ לו להפסיק, או לפחות להוריד למינימום?
      בקיצור, גם מקור טבעי של סוכר יהיה סוכר. ובסופו של דבר מה שחשוב פה יהיה הכמות בעיקר. וכן אני יודע כמה קשה להפרד מדברים מתוקים...
      לכל אחד מאיתנו יש הסטוריה תזונתית כלשהי, אנחנו לא חיים בתקופה הפליאוליטית יותר ולכן אנחנו לא מתחילים מאפס. הרבה מאיתנו יצטרכו להפסיק לגמרי צריכה של סוכר הרבה לפני שנוכל להחזיר אותו ממקורות טבעיים.
      מקווה שעזרתי...

      מחק
    2. אביב,
      ברור לי שהאדם הקדמון לא אכל מתוק (דבש, או צוף אולי) לעתים קרובות. אני מניח גם שעד המהפכה התעשייתית לא אכלנו הרבה סוכר על צורותיו השונים. פשוט אני קורא לא מעט של פליאוליסטים שמשתמשים בדבש וסירופ מייפל וחשבתי שאולי פספסתי משהו.

      אני חושב שבעצם אנשים היום משלבים בין תזונה פליאוליטית ו-LCHF, כשאצל ה-LCHF נראה לי שיש יותר דגש על הימנעות מסוכר (למשל דגש על צריכה מועטה מאוד של פירות וירקות עמילניים/שגדלים מתחת לאדמה - גם גזר ובצל, למשל), אבל ב-LCHF מותר מוצרי חלב שמנים.

      מחק
    3. צודק, אני חושב שפליאו היא התחלה מעולה, אנשים שקולטים את עקרונות הפליאו יפיקו הרבה מתזונה זו. לאומת זו, ככל שהאדם יהיה "שבור" יותר מבחינה מטבולית, המדע מראה שהוא יצטרך ללכת יותר לכיוון ה -LCHF, וזה גם מסתדר עם דיאטת הפליאו, שלרוב אמורה להיות נמוכה יחסית בסוכרים ופחמימות.
      לגבי מוצרי חלב, זה מאוד אינדיבידואלי, רק בגלל שהאדם הקדמון לא צרך מוצרי חלב, לא אומר שזה לא בריא לכולם. מוצרי חלב מלאים, לא מפוסתרים ומפרות אוכלות עשב יכולים להועיל להרבה אנשים.
      לאומת זאת, במשך חודשים התקשתי להכנס לשריפת קיטוסיס מלאה, רק לפני כשלושה שבועות אחרי שהורדתי את כל מוצרי החלב, אני סוף סוף נמצא בשריפת שומנים מלאה. מה שמוכיח לי שמוצרי חלב, גם השמנים ביותר לא עושים לי טוב, כנראה גורמים לתגובה גבוהה של אינסלין...

      מחק
  6. לכל המתעניינים בתזונה הפליאוליטית, תזונה ללא חיטה ופחמימות, תזונה ללא סוכר, שילוב ביניהם ו/או דיאטות שונות.

    ישנו ספר נפלא (באנגלית), לא על תזונה פליאוליטית, אבל משהו דומה מאוד, שמסביר למה להימנע מחיטה ולמה להימנע מסוכרים ומזונות שמכילים חומרים אחרים. ספר שהוא מעבר לרק מעבר לדיאטה מסוג מסויים ובלי הטפות. לספר קוראים wheat belly, והוא נכתב ע"י ד"ר וויליאם דיויס (William Davis). אפשר לקרוא לא מעט ממנו באמזון בקדימון (או שלפחות זה היה זמין כשאני מצאתי אותו).

    אישית אני במשך תקופה בדקתי את האפשרות להורדת החיטה מהתפריט היומי וחקרתי את הנושא, תוך כדי שיצא לי להכיר (לגמרי במקרה) אנשים שהפסיקו לצרוך חיטה, חלקם גם סוכר, מסיבות שונות שאיננן בהכרח קשורות לאלרגיה. עדיין לא הייתי בשלה כשבמקרה נתקלתי בספר, ואילו לא ניתן היה לקרוא ממנו לפני הרכישה סביר שלא הייתי קונה אותו גם, אבל בתוך שלושה ימים לא רק שקניתי את הספר, אלא שגם הסרתי את כל החיטה והסוכר מהתפריט. בינתיים המשפחה באה לבקר אותי (לומדת בארה"ב) והביאו מתוקים, פיצוחים, תבלינים, ועוגיות מעשה ידיה של האישה של אבא שלי (כלומר דברים שמאוד קשה לסרב להם). מה שהכיל חיטה לא נשברתי ממנו, ולא הרגשתי אפילו צורך או רצון, אבל על המתוק שלא מכיל חיטה החלטתי "לטעום", עכשיו אני בתהליך מחודש של הוצאת הסוכר מהתפריט, אבל הפעם זה יותר קשה עושה הרושם.

    בכל אופן, לכל מי שקורא אנגלית, הספר כתוב בשפה יחסית פשוטה, והוא באמת שווה קריאה לשם החכמה, גם לגבי שטיפת המוח והדחיפה של גלוטן לכל דבר - כולל תה, מסטיק, ועוד מוצרים רבים שבחיים לא הייתי חושבת שהם מכילים חיטה - חיטה נוזלית או בצורה של אבקה או מעיין מוצק...

    השבמחק
    תשובות
    1. ושכחתי לכתוב שמאוד נהניתי לקרוא את הבלוג שלך :) טוב שיש מידע בעברית ושהמאגר הזה גדל גם ע"י אנשים שבודקים וחוקרים.

      מחק
    2. תודה רבה!
      יש לי את הספר יותר משנה ואני מתבייש להגיד שלא קראתי אותו כלל ):
      כבר קראתי וראיתי כל כך הרבה הרצאות (בין היתר שלו) שאין לי בכלל את היצר לאכול כל מוצר מעובד, במיוחד עם חיטה...
      כל כך הרבה מחלות ותסמונות נגרמים בגלל אחד ממרכבי החיטה השונים, חבל שאנשים לא מודעים לכך... מגיע לזה מספר פוסטים נפרדים רק בנושא.
      תודה על הכל!

      מחק
  7. הי,
    למי שרוצה מתוק בלי סוכר - אני ממליץ על צריכה של ממתיקים מלאכותיים במקום סוכר.
    אני עברתי אליהם ולפי מה שבדקתי וקראתי לא ידוע על מחקרים שמצאו שיש בממתיקים המלאכותיים פגיעה בבריאות.

    השבמחק
    תשובות
    1. ממה שאנשים מגבים, חלקם ממתיקים מלאכותיים לא מפריעים, לחלק רב זה גורם אולי להפרשת אינסולין (כנראה השפעה על המח שנכנס משהו מתוק) ומונע מהם לרדת משקל... צריך לנסות כל אחד לעצמו.
      אני דוגל בשיטה של הפסקה - אני לא מרגיש את הצורך להמתיק את מה שאני אוכל יותר

      מחק
  8. אביב שלום אני נמצאת בדיאטה ללא סוכר וללא פחמימות (אטקינס) אבל אוכלת ירקות חופשי צועדת כמעט כל יום שעה וחצי עבר חודש וחצי וירדתי רק ארבע קילו ממש אכזבה...מה לא בסדר?

    השבמחק
    תשובות
    1. קשה עד בלתי אפשרי למצוא את הטעויות שאנשים עושים בדיאטה שלהם מרחוק, אני מוצא לנכון שלפעמים צריך מישהו שיכול לעקוב ולהדריך את אותו אדם.
      בכל מקרה, אני יכול לנסות. בשביל זה אני אבקש ממך לפרט בדיוק מה את כן אוכלת היום, בין אם זה על בסיס קבוע, או על בסיס שבועי וכו'.
      בנוסף, את יכולה לעבור על הפוסט טעויות נפוצות (נמצא בפוסטים פופולריים).

      מחק
  9. אביב שלום
    זה הזמן להודות לך על הבלוג הנפלא שלך שממש פתח את עיני, ואני רק בתחילת הדרך.
    התעניינתי בהורמון לפטין וקראתי בויקיפדיה של המשפט הבא

    ההורמון אלפא-MSH נקשר לקולטן בשם MC4R, וגורם לדיכוי התיאבון. פגם בקולטן יגרום להשמנה מגיל מאד צעיר- יאופיין בין היתר גם בגובה רב יחסית מול האוכלוסייה (ילדים בעלי עודף משקל, וגבוהים). זהו הפגם הגנטי השכיח ביותר אשר גורם להשמנה של כ-5%.

    אז זהו, אני הייתי ילדה גבוהה יחסית (178) ובעלת עודף משקל.
    הדברים שאתה כותב מרתקים אותי אבל באופן ספציפי, הייתי שמחה לשמוע את דעתך בנושא זה.

    השבמחק
    תשובות
    1. לא מכיר את המכניקה הנ"ל, צריך לקרוא עוד, אני מתעניין הרבה בלפטין ומבטיח פוסט נרחב בעתיד. אכן אחד ההורמונים החשובים, אם לא ה-חשוב...

      מחק
  10. אז מה שאתה אומר זה שפירות לא בריאים לגוף כלל ? יותר גרועים מסוכר רגיל?

    השבמחק
    תשובות
    1. מה שאני אומר זה שהגוף רואה הרכב כימי של אוכל כאשר הוא נספג בדם. ואם זה סוכר שמגיע מפרי או ממקור אחר, זה עדיין סוכר. לפרי יש לפחות סיבים, חלקם יותר חלקם פחות, שגורמים לסוכר להספג אולי לאט יותר.
      בכדי לפרט על הטענה שפירות בריאים לנו, והאמונה הזו שהם מגיעים עם המון יתרונות וויטמינים, אני אצטרך פוסט שלם, אבל בא רק נגיד שככל הנראה זו טענה חסרת בסיס.

      מחק