האם יש צורך לחשב סיבים כחלק מהפחמימות בתזונה הקטוגנית?

בפוסט זה לא אתעמק בסוגי הסיבים השונים ובהשפעותיהם (מסיסים, בלתי מסיסים, "פרה-ביוטים", עד כמה הם משפיעים על הסוכר[מאוד אישי] וכו'). לדעתי התעמקות בנושא מיותרת לחלוטין מהסיבה הפשוטה שסיבים תזונתיים, כמו כל פחמימה אחרת, אינם נחוצים תזונתית לבני האדם.
וזה במקרה הטוב.
במקרה הרע, בניגוד ליחסי הציבור הטובים שהם מקבלים, הם בעייתיים וגורמים לתופעות לוואי שונות ומשונות (כאבי בטן, עצירות, גזים, נפיחות, חשקים ואפילו יציאה מקטוזיס).

אם בכל זאת ברצונכם להתעמק בנושא קצת מעבר, להבין כיצד הגענו למצב העגום בו סיבים תזונתיים מקודמים כדבר חיוני עם "יתרונות בריאותיים" רבים, פנו חצי שעה מזמנכם בבקשה. בסוף הפוסט אצרף הרצאה מבדרת ואינפורמטיבית בה ד"ר זואי הרקומב המעולה מפרטת בצורה מקיפה כיצד הגענו עד הלום (בעיקר בשל מחקרי תצפית עם תוצאות חלשות ביותר). מומלץ בחום.
ד"ר הרקומב מתעמקת בתפיסה השגויה שנוצרה כלפי הסיבים התזונתיים, בעיקר בהשוואה ליתרונות התזונה הקטוגנית/קרניבורית, שזה מה שרלוונטי לנו בסופו של יום - הרי למה חשוב לנו לדעת שסיבים יכולים להאט ממש במעט את ספיגת הגלוקוז אצל אנשים פחמימתיים שאוכלים הכל מהכל?

עכשיו שזה מאחורינו, הרשו לי לענות על השאלה המקורית - האם יש צורך לחשב סיבים כחלק מהפחמימות בתזונה הקטוגנית?

הגבלת פחמימות מול הגבלת קלוריות - מי מנצח בוויכוח הנצחי?

שוב אנו עוסקים ברומו של עולם - ירידה במשקל...

בואו נודה בכך, מרבית אלו שנחשפים לתזונה הקטוגנית ולבלוג זה מגיעים מהרצון לרדת במשקל.
לא שופט - אמנם נכון להיום משקלי כבר לא בראש מעייניי, אך גם אני התחלתי את המסע בדיוק מסיבה זו.

מבין כל הדיונים האין סופיים בנושא ירידה במשקל, ויכוח הקלוריות הנצחי יכול להוריד אותי מהפסים.
לא מהסיבה שאני בטוח שהצד שלי "מנצח", כלל לא. אלא מפני שהוא בדרך כלל ויכוח עקר, סרק, שטחי וחסר משמעות. ויכוח שחוזר על עצמו שוב ושוב, כשכל צד מצדד במחקרי תזונה מלאי חורים, או מצרף אנקדוטות אישיות ולא רלוונטיות.

זהו ויכוח שבדרך כלל מתמקד בתפל ופוסח על אספקטים בריאותיים רבים - הרי ביננו, כולם יודעים שירידה במשקל הוא המדד היחידי והחשוב ביותר להצלחת התזונה.

לפני שאתם צוללים לפוסט, קחו בחשבון שסביר שמהוויכוח הזה לעולם לא תצאו מנצחים.
אני לא משלה את עצמי - פוסט זה כנראה לא ישנה הרבה, אך עדיין, חשוב לי להביע את עמדתי ואולי להבהיר כמה נקודות על הדרך.

בנסיון להבהיר את עמדתי בוויכוח המייגע, בפוסט זה אתמקד בכל אחת מהשאלות הבאות:

1. מה קלוריות מספרות לנו על יכולתנו לשרוף שומנים מול אגירתם ברקמות?
2. מדוע אני חושב שוויכוח הקלוריות חסר משמעות לרוב?
3. האם התאוריות סותרות אחת את השניה בהכרח?
4. האם יש צורך בספירת קלוריות גם בתזונה הקטוגני?
5. מי מנצח ובאיזו אסטרטגיה נרצה להתמקד?

תפריט בתזונה הקטוגנית?

להלן סרטון קצר שהכנתי, ושנועד לענות על אחת השאלות הנפוצות ביותר שמועלות כמעט על ידי כל אחד שנחשף לתזונה הקטוגנית:

"קיטו זה לחיות" - עדותה של איה ששון תבור

שלום, קוראים לי איה, אני בת 40, נשואה ואמא לשלוש בנות צעירות, מאור עקיבא.

לקחתי אחריות על גופי, לשנות את עצמי, בשביל הילדות שלי ובשבילי!! החלטתי שאני רוצה להיות שם בעתיד, כשהן תחוונה את כל הדברים הגדולים בחיים. אז התחלתי!

איך השתנו חיי -

תמיד הייתי ילדה/נערה/אישה עם עודף משקל. אני באה ממשפחה שהכל סבב סביב שולחן האוכל. כל המפגשים המשפחתיים היו בשילוב אוכל,הרבה וטעים! אף פעם לא היתה מודעות לבריאות במובן הזה.

אוכלים כי זה כיף, כי טעים.
ידעתי תמיד שאני שמנה, אבל לא חסכו ממני אהבה, ככה כמו שאני ותמיד הייתי מוקפת חברים. חלק מזה, כי פעם באמת היתה פחות התעסקות במראה חיצוני כמו היום. אז ככה עברו חיי... עד שהשתחררתי מהצבא וכמה שנים אחרי עברתי לגור בתל אביב כדי ללמוד (במקור מכרמיאל הקטנה בצפון), רווקה(לא כזו נחשקת) ופתאום נחשפתי לביקורת, למראות שונים ממה שהייתי רגילה, להתעסקות בחיצוניות, לתחרות.

יישון יבש במערך הביתי? - השלב הבא במסע התזונתי

אם יש משהו שמאפיין את האופי ההתמכרותי שלי זה ההתמקדות בנושאים חדשים בהם אני מגלה עניין, לרמה של אובססיה ממש. לא בטוח אם אפשר להגדיר זאת כתכונה "טובה" או "רעה", פשוט זה מה שזה.
אני, בטח שלא מתלונן.
לא מזמן מצאתי אובססיה חדשה - יישון יבש. מאז כמובן, מרבית מזמני הפנוי מוקדש ללמידה מקיפה על התהליך עתיק היומין.

כחובב בשרים מושבע שהתנסה בסטייקיות המובחרות בניו יורק, בעיניי סטייק שעבר יישון יבש לתקופה ארוכה הוא "הגביע הקדוש". בשר שמאפיין מסעדות גורמה וקצביות מובחרות בלבד, עם מחיר תואם.
לפני שנים, לאחר תקופה בה אכלתי כמעט אך ורק בשר שעבר יישון יבש מהקצב האהוב עלי (תענוג!), הבנתי שהנושא לא משתלם כלכלית ושאצטרך להיצמד בעיקר לבשר טרי מהסופר המקומי.
סטייקים שעברו יישון יבש, יצטרכו להישמר בעיקר לארועים מיוחדים.

לא תארתי לעצמי שאפשר ליצור את אותו התהליך במערך ביתי, הייתי בטוח שמדובר בתחביב מסובך ויקר מאוד, כזה שמצריך ממש חדר נפרד, לכן הרעיון לא עלה כאפשרות אפילו.
עד שנתקלתי ממש במקרה בקבוצה ייעודית לנושא בפייסבוק. ומאז אני לא מפסיק לקרוא...

מפגש צמרת בעיר הגדולה

שלושה מהמומחים המובילים בחקר התזונה הקטוגנית, ובורג קטן בהפצת התזונה בישראל, יחדיו...

לא כל יום אפגוש מישהו ששינה את חיי בצורה משמעותית שכזו. על אחת כמה וכמה שלושה מהם בעת ובעונה אחת.

The Ketogenic Diet Food Pyramid and Basic Guidance

The above food pyramid was created by me in order to help get a visual of the Ketogenic diet with some basic guidance.

There are many ways to follow the Ketogenic diet. Though after years of experience and experimenting, lots of reading, and may I say, common sense, this pyramid (and its guidelines), would be the best way to follow it in my humble opinion.

As long as you stick to the basic guidelines, the diet will provide all of the essential nutrients in the highest bio-available form and will maximize your ability to burn fat.

Most importantly, it could help you fight most medical conditions associated with the Metabolic Syndrome (also known as, or highly associate with, Insulin Resistance) like Obesity, Diabetes, Cardiovascular Diseases, Alzheimer, Dementia, Epilepsy, some Cancers, Depression, Hypertension, Autoimmune Diseases, Attention Disorders like ADHD, and more [1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15 - just to name a few].

Allow few weeks for "keto-adaptation" (the time it takes to get fat adapted and go through carbohydrate and sugar withdrawal). During that time, which usually takes about 2 weeks but could last longer than that, you might feel weak, dizzy, nauseous, experience muscle cramps and changes in bowel movement, have increased cravings, "keto-breath", and your physical performance may be limited in the interim.
Don't forget to add salt to the diet during that time. Be patient and consistent, this is only temporary and will subside soon after you become fat adapted.

For lack of space on the pyramid itself, I did not mention the most obvious rule to the diet - avoidance of all starches and sugars.

No breads, pastas, rice, potatoes, pretzels, chips, cakes, bagels, candies, sugary sodas, corn, yams, sugars in all its forms, cereals, grains, sugary fruits and the like.

Keep scrolling down for the basic guidelines, some pictures of various meals to help you visualize the diet even better, and some recommended videos that will help you understand the rational behind the diet.

ירידה במשקל - כל העצות לאלו שמתקשים בתזונה הקטוגנית

פוסט זה נכתב בעיקר למען אלו שמבצעים את התזונה הקטוגנית למשך תקופה של מספר חודשים לפחות, כלומר לאלו שעברו את תהליך ההסתגלות ומרגישים שהם נתקעו בירידה במשקל, או לא רואים את התוצאות הרצויות.

סגירת מעגל והגשמת חלום - הקאמבק למירוצים

מקום שני כללי באחת מסדרות המירוצים המקומית 

לפני כשנתיים כתבתי את הפוסט הזה שהתמקד ביכולת הגופנית שלי שחזרה לקדמותה כשם שהייתה לפני שהפסקתי להתחרות, וכיצד מבחינתי זו היתה סגירת מעגל.

להזכירכם, כפי שכתבתי דאז "הסיבה המקורית שנכנסתי לעולם התזונה והבריאות נבעה מהרצון שלי להתחזק ובעת ובעונה אחת לרדת במשקל בכדי לשפר את ביצועיי במרוצי אופניים".
זו גם היתה הסיבה העיקרית לפתיחת הבלוג כמובן.
בין השאר תמיד רציתי להעלות על כתב פוסטים אישיים שמתארים את המירוצים האחרונים בהם השתתפתי.

לא אשקר, הרצון מאז ומתמיד היה לעבור את קו הסיום ראשון, כמו חלומו של כל רוכב אופניים תחרותי אחר, בין אם הוא מודה בכך או לא. אבל ככל שהזמן עבר זה נראה יותר ויותר כחלום רחוק.

שנה למחקר פורץ הדרך של Virta - האם סוכרת סוג 2 היא מחלה הפיכה?

מקור לתמונה - מתוך האתר של Virta

ב-07.02.18 התפרסמו התוצאות כעבור שנה למחקר של Virta, כאשר המחקר עדיין נמשך.

מסתבר שהחוקרים החליטו להאריך את המחקר (שהיה אמור להערך שנתיים במקור) למשך חמש שנים!
נוספה קבוצת ביקורת של 87 סוכרתיים עם מרקרים כמעט זהים לקבוצה המקורית, אשר תקבל את הטיפול הרפואי הסטנדרטי לסוכרת (דהיינו - טיפול תרופתי בעיקר, במעקב האנדוקרינולוג או רופא המשפחה).

למי שצריך רענון, להלן הפוסט המקורי שמפרט על אופן ביצוע המחקר ותוצאותיו לאחר עשרה שבועות, ממליץ לעבור עליו לפני שאתם ממשיכים הלאה.
למקרה שאתם מתעצלים, אז להזכירכם - מדובר בקבוצה גדולה יחסית של סוכרתיים סוג 2 שמבצעת את התזונה הקטוגנית בכדי לבדוק האם: (1)סוכרת היא מחלה הפיכה, (2)התזונה הקטוגנית גורמת לאי אלו תופעות לוואי (שלעיתים מייחסים לתזונה גבוהה בשומנים שלא בצדק), ו-(3)התוצאות נשמרות לטווח הארוך.

אז, האם התוצאות המרשימות שנראו מאז עשרה שבועות למחקר שומרו? אולי אף השתפרו? או כפי שטוענים מתנגדים רבים לתזונה הקטוגנית - אולי הן רק תוצאות ראשוניות שלא יחזיקו מעמד בטווח הארוך?

Well, let's take a look at that, shall we...

להלן הנתונים שהתפרסמו שנה למחקר:

מכתבי הפתוח לחולי האפילפסיה - סיפורם של רן נאות ובנו

שלום, שמי רן, אני אבא לילד בן 5.5 שנולד עם אפילפסיה עמידה בפני תרופות. אנו מבצעים את הדיאטה הקטוגנית במשך השנתיים האחרונות וזהו סיפורנו האישי ושל מספר משפחות נוספות שהכרנו לאורך הדרך.

אתחיל בלספר קצת על מחלת האפילפסיה והתזונה הקטוגנית.

למעשה התזונה הקטוגנית פרצה לעולמנו בעקבות האפילפסיה - משחר ההיסטוריה היה ידוע שצום עוזר להתמודדות עם התקפים אפילפטים. 

ב-1921, בעקבות תצפיות שנעשו לפני כמאה שנים בקליניקות שונות, העולתה ההשערה שתזונה מאוד נמוכה בפחמימות וגבוהה בשומנים - שבדומה לצום, גורמת לעליה בריכוז גופי הקטון בדם - תהא גם היא מאוד יעילה לטיפול בהתקפים אפילפטים.

מאז, יעילותה של התזונה הוכחה במחקרים שונים והקו הראשון לטיפול באפילפסיה היה הדיאטה הקטוגנית - עד לנקודה שהגיחו לעולם התרופות האנטי-אפילפטיות כמובן.
(תקציר מ-2008 להסטוריה של התזונה הקטוגנית בהתמודד עם אפילפסיה בקישור זה).

חשוב לציין שהדיאטה הקטוגנית הקלאסית (במתכונתה הרפואית) והמדוברת היא לא בדיוק התזונה עליה אתם קוראים בבלוג של אביב, הדיאטה הקלאסית לחולי אפילפסיה קשה ומחמירה יותר - עם יחס של 4:1 גרם שומן לחלבון, מה שאומר בפועל מעל ל-90% קלוריות משומן, בנוסף להגבלת קלוריות ונוזלים.

אריכות ימים ואיכות חיים - פיטר עטיה, הרצאה

Can we beat Father Time? - Dr. Peter Attia 

לפני כחודשיים פורסמה הרצאה מעולה של ד"ר פיטר עטיה בנושא בו הוא מתמקד לאחרונה - אריכות ימים.
הרצאה שאיכשהו פספסתי עד היום, כל כך שמחתי להיתקל בה וממש נהנתי ממנה, מומלצת בחום לכולם.

למרות שאיני משווה את עצמי לפיטר, בטח לא לידע ו/או לנסיון שלו, אך כאחד שעוקב אחריו עוד מצעדיו הראשונים כשהבלוג שלו נקרא "The War on Insulin" (לא שם מוצדק, לכן הוא גם שינה אותו), ההרצאה הזכירה לי את המסע שאני עצמי עברתי:

קטו-אדפטציה כאמצעי לשיפור ביצועים והתאוששות בבני אדם - מחקר + הרצאה של ד"ר ג'ף וולק

לפני חודשים מספר התפרסם מחקר קטן שנועד לבדוק את היכולת הגופנית וקומפוזיציית גופם של ספורטאי סיבולת בין שתי תזונות שונות - בתזונה הקונבציונלית שמומלצת לרוב לספורטאים ומבוססת ברובה על פחמימות, בהשוואה לתזונה הקטוגנית, שמבוססת ברובה על שומנים כמובן.

פרטי המחקר:

המחקר נמשך 12 שבועות וכלל 20 ספורטאים, כולם גברים, אשר חולקו לשתי קבוצות - 11 על תזונה פחמימתית (65% פחמימות, 15% חלבונים, 20% שומנים), 9 על תזונה קטוגנית (6% פחמימות, 17% חלבונים, 77% שומנים).

שתי הקבוצות ביצעו משטר אימונים זהה.

לספורטאים בתזונה הפחמימתית סופקו בין 30 ל-60 גרמים של פחמימות לכל שעת אימון. 

לספורטאים הקטוגניים ניתן רק אלקטרולטים ומים בזמן האימונים.

בתחילת וסוף המחקר נבדקו מדדים שונים כמו משקל, אחוזי שומן, ומבחני יכולת גופנית למרחקים/זמנים שונים:

100 ק“מ נג“ש (TT).

שש שניות ספרינט.

כח מקסימלי לשלוש דקות, או CPT (מבין המבחנים הקשים ביותר על האופניים, גם אם הוא נמשך שלוש דקות בלבד - מנסיון).

תוצאות המחקר לאחר 12 שבועות:

My brand new 2018 Giant TCR Advanced SL race bike

 - פוסט אישי לחלוטין לפניכם, לא בנוגע תזונה הפעם -

לפני שנה וחצי כתבתי על סגירת מעגל - הסיבה המקורית לפתיחת הבלוג ולהתעניינותי בנושא התזונה והקשרה לבריאותנו - החזרה לשיא כושרי ברכיבת אופני מרוץ.

מאז כתיבת הפוסט, בשנה שעברה, אפילו התחרתי פעמיים במרוצים המקומיים בפרוספקט פארק, דבר שלא עשיתי מאז 2012.
אמנם לא סיימתי במקומות הראשונים והרגיש כאילו רמת שאר המתחרים עלתה, אבל שמחתי לקבל אישור לכך שאני עדיין מסוגל להתחרות בקטגוריה שלי - רוב הזמן ביליתי מלפנים ואפילו תקפתי לבדי מספר פעמים, כשאני נאבק לבדי דקות ארוכות מלפני פלטון כועס ודוהר של יותר ממאה מתחרים.

לעונת המרוצים החדשה של 2018 אני מקווה שהמוטיבציה תתעצם, דבר שיקרה גם בזכות אופני מרוץ חדשות ומדהימות שהצטרפו למטרה מאתמול - דגם המרוצים הטוב ביותר של חברת הענק Giant, עליהן תכננתי בשנים האחרונות.

אמשיך לעדכן בהמשך בנוגע לביצועיי במרוצים, וכמובן שגם אפרט על התזונה, אבל לבינתיים להלן מקבץ תמונות של נשק המרוצים החדש והמהיר שלי, ששוקל 6.8 ק"ג בלבד:

המנעות מפחמימות - "המנעות מויטמינים, מינרלים ואנטיאוקסידנטים", האומנם?

מקור

מבין הטענות השונות שמובאות כנגד תזונה דלת פחמימות/קטוגנית, עולה אחת רווחת:

"אם אתה נמנע מפחמימות (כמו מבטטות למשל) אתה בהכרח שולל ויטמינים/מינרלים/אנטיאוקסידנטים חשובים מתזונתך".

אני מניח שטענה מגוחכת זו, מתייחסת בעיקר לאותם רכיבי תזונה שמקורם מהצומח כמו ירקות/קטניות/פירות וכדומה, ולא לפחמימות עצמן.

הרי בהגדרתן, פחמימות הן לא יותר ממולקולות סוכר שונות (גלקטוז, גלוקוז, פרוקטוז, סוכרוז, לקטוז ועמילן), ובפני עצמן אינן מוגדרות כמקור תזונה חיוני לאדם - כלומר גם ללא צריכתן הגוף מסוגל לייצר את הגלוקוז הנחוץ לו בעצמו.

אגב, מבלי להרחיב בנושא יותר מדי, כי זו לא מטרת הפוסט - יש שיטענו שניתן לספק את כל הנחוץ תזונתית לאדם ממקור החי, בזמינות הביולוגית הגבוהה ביותר, ושאין שום צורך במקורות תזונה מהצומח.
נכון להיום, בשל חוסר ראיות ברמה המחקרית על בני אדם שמוכיחים אחרת, גם אני מאמין בכך.

אך אם בכל זאת אתם נמצאים באסכולה שטוענת שיש צורך תזונתי כלשהו בירקות/פירות/דגנים/קטניות וכו', גם אם הדבר אינו מוכח מחקרית, אין זה אומר שאנו חייבים לצרוך את הפחמימתיים ביותר מבינהם כמובן.

החיים החדשים שלי לצד הקיטו - אפרת גרץ

"מהשמנה קיצונית, בעיות ברכיים, עייפות תמידית וחוסר אנרגיה, הפכתי לאנרגטית בטירוף, חדה, עירנית, עם אומץ שרק גובר וגואה"

שלום, אני אפרת, בת 46 ממרום גולן, כותבת לאחר שחיי קבלו תפנית משמעותית.

לפני חצי שנה לראשונה בחיי הצטרפתי לחדר כושר אישי משפחתי שכזה בצפון הגולן. הגעתי במטרה לעשות שינוי בחיי ולקחת את עצמי בידיים רגע לפני שאני הופכת לסוכרתית כמו אמי ושתי דודותיי.. משפחתי באופן כללי.

הגעתי לחדר הכושר בעודף משקל מטורף, עם בעיות ברכיים, עייפות תמידית וחוסר אנרגיה. ככל הנראה גם מבחינת בדיקות רפואיות לא "הייתי משהו", אם כי נמנעתי מלהגיע למרפאה כלל, שמא יתגלה ש... והבדיקות האחרונות בוצעו לפני שנתיים.
הכי קשה היה לי להכנס פנימה לחדר הכושר, גם כי פחדתי מהלא נודע וגם כי ידעתי שיהיה עליי לעמוד במחוייבות הגדולה כלפי עצמי.

בחדר הכושר פגשתי את דודי, מאמן הכושר, או כפי שאני נוהגת לכנותו "מאמן העל שלי".

האם סוכרת סוג 2 היא מחלה הפיכה?

סוכרת סוג 2 היא מהמחלות המטבוליות הנפוצות ביותר בעולם המערבי. היא נחשבת מחלה כרונית פרוגרסיבית - כלומר מהרגע שמאובחנים עם סוכרת, כך טוענים, כל שביכולתנו לעשות הוא לנסות לאזנה, או לפחות להאט את קצב החמרתה.
שיעור התחלואה נמצא במגמת עלייה תמידית, קפיצה שהחלה בעיקר מתחילת שנות השבעים.

נכון ל-2012 כ-460,000 אובחנו כחולי סוכרת בישראל, אך בפועל ההערכה היא שהמספר גדול בהרבה (כ-100,000 נוספים).
90% מהם חולי סוכרת סוג 2, ומחלה זו מדורגת כסיבת המוות הרביעית בשכיחותה בישראל [1].
אם נקח בחשבון שסוכרת סוג 2 היא תוצאה של תנגודת אינסולין, סביר מאוד שחלק נוסף וגדול מהאוכלוסיה חולה בסוכרת שאינה מאובחנת, או שיש להם מה שניתן להגדיר כ"סוכרת בהתהוות" (כלומר תנגודת אינסולין שעדיין אינה מתבטאת ברמות סוכר גבוהות).

סוכרת שאינה מאוזנת וכתוצאה מכך רמות סוכר גבוהות (היפרגלקמיה) גורמים לסיבוכים רבים שנובעים מסכרור רקמות, דלקתיות, פיקים גבוהים של אינסולין והיפראינסולינמיה, כמו:

• פגיעה בכלי הדם וחסימת עורקים.
• פגיעה במערכת העצבים.
• פגיעה באיברים פנימיים, אי ספיקת כליות.
• רטינופתיה - הגורם מספר אחד בעולם לעיוורון.
• פגיעה בתאי הדם הלבנים, דבר שגורם לרגישות לזיהומים בעיקר בדרכי השתן ובעור.
• קטיעות גפיים - הסיבה העיקרית לקטיעת רגליים בעולם המערבי.

אי לכך, סוכרת מקדמת את שלל התחלואות שמאפיינות את התסמונת המטבולית - מחלות לב, טרשת עורקים, שבץ, סרטן, אלצהיימר, שגדון, השמנה קצונית, לחץ דם גבוה ועוד.

אותן מחלות מטבוליות וסיבוכיהן שמתפתחים עם השנים הם הסיבה לתוחלת החיים הקצרה אצל סוכרתיים.

אכול רק כשאתה באמת רעב - החשיבות של מנגנון השובע והרעב בתזונה הקטוגנית

מסתבר שזה משהו ששני הקרניבורים הללו לעולם לא יגידו

אחת מההנחיות הבסיסיות והחשובות ביותר בביצוע התזונה הקטוגנית, היא לאכול אך ורק כשרעבים.

אולם, לחלקנו (רובנו?) - בעקבות תזונה פחמימתית מינקות (ואף פורומולות פחמימתיות כבר מיומנו הראשון), דיאטות שונות ומשונות, המנעות משומנים, העמסת פחמימות, הגבלה קלורית, ארוחות קבועות מראש, התניות חברתיות ובעיקר תנגודת להורמונים מטבוליים שונים - ההנחיה לכאורה ה"פשוטה" הזו לעיתים לא כל כך קלה לביצוע.

עם עודף משקל וכשלונות רבים מאחורינו, חלקנו מתקשים להאמין -

• שכשמוותרים על הפחמימות, ניתן פשוט להקשיב למנגנון השובע והרעב ועדיין לרדת במשקל מבלי להיות רעבים.
• שבניגוד להמלצות הקונבנציונליות, אפשר גם בלי לאכול כל כמה שעות.
• שאין צורך לתכנן ארוחות מראש.
• שתפריט אישי עם כמויות מדודות הינו מיותר ומפספס את רעיון התזונה.
• שאין צורך לספור קלוריות או להגביל כמויות.
• שבניגוד לדיאטות אחרות שמערבות פחמימות, בקטוזיס נשרוף בעיקר שומן, לא נפגע בקצב המטבולי ונשמר מסת גוף רזה - גם אם לא אכלנו יום שלם (ואפילו יומיים).

אפילו בתזונה קטוגנית קפדנית על בסיס החי (תזונה קרניבורית, או קרובה לה), חשוב לחזור לבסיס - להקשיב לאיתותי השובע והרעב ולאכול רק כשבאמת רעבים.

אם רעבים - אוכלים.
אם לא רעבים - לא אוכלים.

פשוט, נכון?
כאמור, מסתבר שלא לכולם.
ומשום שחלק מתקשים בביצוע הנחיה בסיסית זו, דבר שבהחלט יכול לחבל בתוצאות, הרגשתי שיש צורך לפרט בנושא.

לפני שאתם ממשיכים - אם אתם מבצעים את התזונה הקטוגנית כפי שהיא מקודמת בבלוג, מרוצים מהתוצאות, נמצאים במשקל תקין, בריאים, חיוניים, אנרגטיים, מבלי לחשוב יותר מדי על כמויות או זמני ארוחות - פוסט זה ככל הנראה אינו מיועד לכם.

אבל אם בכל זאת אתם מעוניינים להבין כיצד יורדים במשקל בתזונה הקטוגנית מבלי לספור קלוריות או להיות רעבים, ומהן הסיבות העיקריות לכך שחלקנו עדיין מתקשים להקשיב למנגנון השובע והרעב, המשיכו הלאה.

סיפורו של אורן דורון

להלן אחד מסיפורי ההצלחה המדהימים ביותר של התזונה הקטוגנית, במילותיו של אורן דורון:

עד לפני 4 שנים, הייתי מקים את עצמי ב 10 בבוקר מהמיטה, אוכל כמה סנדוויצ'ים עם שוקולד, נמרח על הספה למשך היום עם חבילת בפלות ומידי פעם גורר את עצמי עייף לעבודה במפעל, שם נתנו לי לעשות פעולות פשוטות ולא ממש מועילות.
הייתי בעיצומה של מחלת הסרטן, סרטן הנפש, שהשתלט על חיי, אכל לי את הנשמה, ופגע במשפחתי ובעיקר באשתי שתחייה, הייתי כמו מת מהלך המונח כאלבטרוס עגמומי על צווארה שוקק החיים, מחוסר אנרגיות לחלוטין בלי הרבה רצון ממשי לחיות.
בנוסף הייתי חולה פיזית, בקושי זזתי, כל מאמץ קטן היה מלווה בנשימה כבדה ודפיקות לב. לקחתי תרופות: לדיכאון, חרדות, שינה, כולסטרול, סוכרת, תת פעילות בלוטת התריס, צרבות ולחץ דם.

היו לי טריגליצרידים ברמה מטורפת, כבד שומני ולקינוח חטפתי מלנומה.
חיים טובים נכון? 

אז זהו שלא, שקלתי בסביבות 100 ק"ג שהתפרסו על גבי 164 ס"מ.
ואז זה קרה, טיפסתי במדרגות בשמורת טבע ולפתע הרגשתי לא טוב - סחרחורת, בחילה, כאב בחזה. עליתי עוד מדרגה... והתעוררתי כשמישהו מרטיב את פני ומרגיע אותי, הבנתי שעברתי אירוע לב.
זו היתה קריאת ההשכמה שלי, היה לי ברור שככה עוד הרבה זמן אני לא אוכל להמשיך לחיות ובטח לא המשפחה שלי..

עצה ידידותית לאלו שסובלים מהשמנת יתר ותנגודת אינסולין

להלן עצה שרציתי לתת לידידה בעיקבות שיחה קצרה שניהלתי עימה אתמול אבל נמנעתי מלעשות כך, החלטתי להעלותה בכתב.

העצה אולי תהיה קצת פרובוקטיבית לחלקכם אבל מי שמכיר את הבלוג יודע מה דעתי בנושא. אני תמיד חוזר עליה, אבל הפעם ארחיב קצת מעבר. לא אלאה אתכם במחקרים או במאמרים שתומכים בעצתי, היא נשענת בעיקר על ניסיוני ומחיבור נקודות של הפזיולוגיה והצרכים התזונתיים שלנו. ישנו הרבה מידע בבלוג שמפרט מדוע אני חושב כך. זוהי דעתי האישית, נכון להיום - עד שאראה הוכחות אחרות שיוכיחו שיש דרך אחרת טובה יותר - לבינתיים אתם יכולים לבטל את דבריי ולהמשיך הלאה.

אני באמת מאמין שלכל אחד שסובל מעודף משקל, תסמונת מטבולית חריפה (תנגודת אינסולין), עם מטרות גבוהות, אבל טוען שהוא לא אוהב בשר/ קשה לו עם בשר/ לא טעים לו/ מעדיף דברים אחרים רק לא בשר ושומן - ולא חסרים כאלו -  הפתרון האידיאלי הוא פשוט: