החיים החדשים שלי לצד הקיטו - אפרת גרץ

"מהשמנה קיצונית, בעיות ברכיים, עייפות תמידית וחוסר אנרגיה, הפכתי לאנרגטית בטירוף, חדה, עירנית, עם אומץ שרק גובר וגואה"

שלום, אני אפרת, בת 46 ממרום גולן, כותבת לאחר שחיי קבלו תפנית משמעותית.

לפני חצי שנה לראשונה בחיי הצטרפתי לחדר כושר אישי משפחתי שכזה בצפון הגולן. הגעתי במטרה לעשות שינוי בחיי ולקחת את עצמי בידיים רגע לפני שאני הופכת לסוכרתית כמו אמי ושתי דודותיי.. משפחתי באופן כללי.

הגעתי לחדר הכושר בעודף משקל מטורף, עם בעיות ברכיים, עייפות תמידית וחוסר אנרגיה. ככל הנראה גם מבחינת בדיקות רפואיות לא "הייתי משהו", אם כי נמנעתי מלהגיע למרפאה כלל, שמא יתגלה ש... והבדיקות האחרונות בוצעו לפני שנתיים.
הכי קשה היה לי להכנס פנימה לחדר הכושר, גם כי פחדתי מהלא נודע וגם כי ידעתי שיהיה עליי לעמוד במחוייבות הגדולה כלפי עצמי.

בחדר הכושר פגשתי את דודי, מאמן הכושר, או כפי שאני נוהגת לכנותו "מאמן העל שלי".

קצת רקע על דודי - לפני כ-19 שנים, בגיל 22, דודי חווה את הפרכוס האפילפטי הראשון שלאחריו חייו השתנו. מצעיר בריא הפך לחולה הנוטל תרופות ומצבו הרפואי הפיזי והנפשי הדרדר. דודי נחשף וקרא על התזונה הקטוגנית, הרבה לפני שהייתה קהילה קטוגנית גדולה עם קבוצת פייסבוק כה תומכת, כשנדמה היה שבזמנו היו אולי 4 או 5 אנשים מבצעים את התזונה.
מבלי להלאות בפרטים ניתן לומר שהתזונה הצילה את חייו.
מאז שדודי עבר לגור בגולן הוא בעצם מקיים שם שליחות, מביא בשורות לביתנו - את מהפכת הבריאות והחינוך לספורט.

כששאל אותי דודי מהי מטרתי, עניתי:
"לרדת במשקל, להיות בריאה וגם להכנס לכושר בסיסי לפחות, לקראת טיול משפחתי מתוכנן לעוד 3 חודשים...".

דודי אמר דבר אחד שלעולם לא אשכח "את - רק תגיעי. את כל השאר אני אעשה".
ואכן כך היה.
אני מילאתי את חובתי, הגעתי לחדר הכושר, התחלתי בתוכנית האימונים שנבנתה עבורי בכל הכוח, הנחישות וההתמדה הדרושה. יחד עם הפעילות הגופנית חשף דודי בפניי לראשונה את רעיון התזונה הקטוגנית. לא הייתי מאמינה שתזונה שברובה מבוססת על שומן תעשה מהפך שכזה בחיי.

אמנם אין לי היסטוריה רפואית בעייתית אבל אין ספק שהגעתי לתזונה במצב מטבולי שאינו תקין. מישיבה יומיומית על הספה, עייפות כרונית, חוסר אנרגיות ורצון לשנות, אכילה דיי מסיבית של פחמימות וסוכרים, הפכתי לאנרגטית בטירוף, חדה, עירנית, עם אומץ שרק גובר וגואה, אופטימית ושמחה (ממש אופוריה קטוגנית שכזו).
בנוסף - כאבי גוף למינהם, כאבי ראש שהיו כמעט יומיומיים, דלקות ומה לא פשוט "פרחו" עברו להם בעקבות התזונה.

במקרה שלי המעבר לתזונה היה די מיידי.
בשלב ראשון (כשבוע עד שבועיים) הפסקתי רק עם פחמימות וסוכרים, לאחר מכן "נצמדתי" לחוקים - התחלתי לצרוך שמנים מותרים, הגבלתי חלבון וביצעתי צום לסירוגין בחלון אכילה של 18/6 (18 שעות צום הכוללות את שינת הלילה, והפרש של כ-6 שעות בין הארוחה הראשונה לאחרונה).
ניסיתי כמה שיותר לקרוא על התזונה בעיקר מההיבט היומיומי על אופן ביצועה - איך מתארגנים נכון, מה אוכלים, איך מתמודדים באירועים חברתיים או ביציאה מהבית וכו'.
כמובן שבמקביל למדתי מה מתרחש בגופי בעקבות מעבר לתזונה מבוססת שומן. התחלתי להנות מאוד בעיקר מההרגשה הטובה שחוויתי תוך כדי התהליך.

כיום, חצי שנה לאחר השינוי, השלתי 35 ק"ג מיותרים, ולמעשה עניין המשקל הפך להיות מהמטרד הגדול ביותר עבורי לחלק שולי בחיי. נפתחו בפניי עולמות הספורט, והתזונה המופלאה.
ההתמכרות לפחממות, הרעב והרצון התמידי לאכול נמוגו, ובכלל, עניין האוכל הפך פתאום לשולי בחיי. החשקים הלכו ופחתו וכיום ניתן לומר שנעלמו.

החשיפה אינה קלה לי. בטח כאחת שלרוב מעדיפה להיות מעין "בלתי נראית", אך לנגד עיני מטרה שלפיה באם החשיפה, הן לתזונה או לספורט, תעזור למישהו - זה שווה את הכל.

אז... הגיע זמן התודות:

תודה ענקית לדודי שבלעדיו כל זה לא היה קורה. תודה על התמיכה היומיומית, הידע הרב, העצות המועילות, האכפתיות ועל השינוי הכה מהותי שעברתי בזכותו. למען הסר ספק, 50% מההצלחה שלי שייכת לך. אתה אכן "משנה עולמות".

תודה גם לך אביב, על הבלוג וכל מה שמתלווה לו שהיה בגדר "אורים ותומים" לי.
תודה על התמיכה של הקבוצה הקטוגנית שלנו והידע שזורם בה על בסיס יומיומי.
והתודה האחרונה והכי חשובה -למשפחתי האהובה, שאוהבת אותי כמו שאני - כך או כך...
אני כאן לכל שאלה ועניין (גם בפייסבוק).

ו...תודה על ההקשבה.

אפרת.