בפוסט זה לא אתעמק בסוגי הסיבים השונים ובהשפעותיהם (מסיסים, בלתי מסיסים, "פרה-ביוטים", עד כמה הם משפיעים על הסוכר[מאוד אישי] וכו'). לדעתי התעמקות בנושא מיותרת לחלוטין מהסיבה הפשוטה שסיבים תזונתיים, כמו כל פחמימה אחרת, אינם נחוצים תזונתית לבני האדם.
וזה במקרה הטוב.
במקרה הרע, בניגוד ליחסי הציבור הטובים שהם מקבלים, הם בעייתיים וגורמים לתופעות לוואי שונות ומשונות (כאבי בטן, עצירות, גזים, נפיחות, חשקים ואפילו יציאה מקטוזיס).
אם בכל זאת ברצונכם להתעמק בנושא קצת מעבר, להבין כיצד הגענו למצב העגום בו סיבים תזונתיים מקודמים כדבר חיוני עם "יתרונות בריאותיים" רבים, פנו חצי שעה מזמנכם בבקשה. בסוף הפוסט אצרף הרצאה מבדרת ואינפורמטיבית בה ד"ר זואי הרקומב המעולה מפרטת בצורה מקיפה כיצד הגענו עד הלום (בעיקר בשל מחקרי תצפית עם תוצאות חלשות ביותר). מומלץ בחום.
ד"ר הרקומב מתעמקת בתפיסה השגויה שנוצרה כלפי הסיבים התזונתיים, בעיקר בהשוואה ליתרונות התזונה הקטוגנית/קרניבורית, שזה מה שרלוונטי לנו בסופו של יום - הרי למה חשוב לנו לדעת שסיבים יכולים להאט ממש במעט את ספיגת הגלוקוז אצל אנשים פחמימתיים שאוכלים הכל מהכל?
עכשיו שזה מאחורינו, הרשו לי לענות על השאלה המקורית - האם יש צורך לחשב סיבים כחלק מהפחמימות בתזונה הקטוגנית?
