יום ראשון, 30 ביוני 2013

מדוע אני מוריד חמאה לחודש? + מתכון לחמאה מזוקקת (גהי)


הלילה החלטתי להכין 2 צנצנות של חמאה מזוקקת, כתחליף לחמאה הרגילה שאני אוכל בצורה חופשית בחודשים האחרונים.
שנה שעברה, אחת הטעויות שעשיתי בנסיון להיות במצב קיטוגני (מתחת ל 50 גרם פחמימות ביום), ביחד עם אגוזים, היתה הצגת מוצרי חלב שמנים לדיאטה (שמנת לקפה, גבינות עיזים שמנות, חמאה וכו'). אחרי הכל, במוצרי חלב שמנים כמעט ואין פחמימות ולאילו שאין רגישות הם הוספה לגיטימית לדיאטה (אם אתם לא על פליאו). רציתי לעשות את הדיאטה מעניינת יותר אבל זה פשוט לא עבד. מהר מאוד הבנתי שהרבה ממוצרי החלב אינם מסכימים עימי, חלקם אף היו ממש בעייתיים.

אבל ללא בדיקות מעבדה מקיפות, כיצד ידעתי שאני רגיש?

יום שישי, 28 ביוני 2013

תנגודת אינסולין והדרך המתוקה לסוכרת

 בנחל דן

כצייד/דייג קטן, אני זוכר כילד, באחד מסופי השבוע בארץ, נסענו אני ואחי עם הוריי לדייג בנחל דן שבצפון. השתכנו במעיין ברוך, קיבוץ בקרבה לנחל האהוב עלי. אחד הדברים שאני זוכר עד היום היה הריח החזק של הרפת ושל הלולים מהקיבוץ. אולי ישמע מוזר, אבל אני אישית אהבתי את הריח הזה.
אני זוכר שברגע שהגענו, זה היה כמו לחטוף סטירה מצלצלת. אי אפשר היה להתעלם מהריח. עם שהותינו, וככל שהזמן עבר, זה היה נראה כאילו הריח פוחת, עד שמגיע הרגע שאתה אפילו שוכח שזה שם. ביום האחרון אף אחד לא חשב על הריח וזה היה נראה שכולנו התרגלנו אליו פשוט.

יום חמישי, 27 ביוני 2013

אגוזים - אולי גם אתם רגישים?



אני רוצה לקחת אתכם כמה חודשים אחורה. סתיו 2012, אני חוזר הביתה ערב אחד אחרי עבודה, באמצע תקופה של ניסיון להיות מאוד נמוך בפחמימות, נסיון להגיע למצב מטבולי "קיטוטי". איתי בתיק קופסה של כ 400 גרם פיסטוקים.
למרות הידיעה שברגע שאני מתחיל עם אגוזים, אין לי שליטה על עצמי, אני מנסה שוב ושוב להגביל את עצמי - "רק חופן ביד וזהו". ב 30 גרם פיסטוקים יש כ 8 גרם פחמימות בלבד. לכן על דיאטה נמוכה בפחמימות או דיאטת פליאו, לנשנש על אגוזים שונים זה תמיד נחשב "כשר". 
תוך דקות ספורות עם כניסתי הביתה, חצי חבילה נעלמה. עוד שתי דקות עם מח חצי מתפקד, אין אפילו פיסטוק אחד בקופסה. אם חשבתם שזה קצת מופרע, אז עדיין לא הגעתי לפואנטה.
עכשיו עם מח לא מתפקד כלל, לקראת 11 או 12 בלילה, אחרי ארוחת ערב, אני עולה חזרה על האופניים, מתלבש טוב כי קר ורטוב בחוץ. אני הולך לחנות ליד ביתי שפתוחה 24 שעות. קונה עוד 2 קופסאות "שיהיה בבית לימים הקרובים". וכך לפני השינה, בזמן צפייה של עוד משחק NBA, אני גומר את שתי הקופסאות הנוספות.
למרות שאני לא סופר, אבל עדיין - 6,700 קלוריות אחרי זה (וכל הפחמימות שמתלוות אליהן), אני נכנס לישון עם באסה של החיים.

כמובן שזה לא היה כך כל לילה. במשך הנסיון להיות מאוד נמוך בפחמימות (ואני עדיין נמוך גם היום!), היו תקופות קצרות שהצלחתי להוריד את כל סוגי האגוזים, או להגבילם לכמות נורמלית. ניסיתי את כולם. ניסיתי אפילו להשרות אותם. למרות שקראתי הרבה בנושא, היה לי קשה להוריד אותם לגמרי. הם תמיד היו חוזרים! ולפעמים בגדול כמו שאתם רואים למעלה.

התמכרות - "מצב של תלות פסיכולוגית, ובחלק מהמקרים גם גופנית,  בחומר או בפעילות כלשהם. התמכרות מתאפיינת בהתנהגות כפייתית שנועדה להשיג את אותו גירוי, אשר ממשיכה גם כאשר היא מובילה להשלכות שליליות ובאה על חשבונם של צרכים חשובים אחרים, פסיכולוגיים וגופניים כאחד" - ויקיפדיה.


היה לי קשה לוותר עליהם. למרות שידעתי שהם לא עושים לי טוב, פשוט לא יכלתי להפסיק. חלק מהסימפטומים היו כאבי בטן, בטן נפוחה, רגעים של ערפול במחשבה (במיוחד כשהייתי אוכל אותם). והכי מבאס - המשקל התחיל לעלות - הרבה.
קראתי כיצד החיידקים הביוטיים של הקיבה מקושרים אל הנוירונים במח כמערכת אחת. כיצד כאשר מישהו אוכל את הגורם להתמכרות, משתחררים למערכת הדם אנדורפינים שונים ש"מנטרלים" את פעילות המח וגורמים לו להרגיש טוב או ב "high". ידעתי שאפילו אם האדם יודע שמה שהוא מכניס לגופו גורם לו לנזק כלשהו, אם הוא מכור אליו, הוא אינו יכול להגיד לא. התפתחות קנדידה. קראתי שעות על מעי דליף וכיצד זה משפיע על כל מערכות הגוף. קראתי כיצד הורמונים שונים משתחררים לגוף (אינסולין, לפטין, הורמוני סטרס וכו'), עם צריכה של אחד המרכיבים אליו אנו מכורים.
וכך, אפילו אני, עם יכולת רצון של שור וכל הידע שבעולם, התקשתי להוריד אגוזים מהדיאטה לגמרי.
בתחילת דרכי הורדתי סוכר, הורדתי מוצרי דגן, הורדתי מוצרי חלב והורדתי שמנים תעשייתיים ללא קושי כזה (לפחות ממה שזכור לי - אולי מההתלהבות הראשונית). כשקראתי לראשונה את הספר The Paleo Diet for Athletes אני זוכר שפרופסור קורדיין ציין, שאם יש רצון להוריד משקל על דיאטת פליאו, יש להגביל את צריכת האגוזים.
אזי עם תחילתי על דיאטת פליאו, לא נגעתי באגוזים כלל. בזמנו לא הייתה לי בעיה להוריד אותם כי לא הייתי מכור. תוך שבועיים ירדתי למשקל הכי נמוך בחיי הבוגרים (רוצה להדגיש שהיו הרבה משתנים שהורדתי ושיניתי חוץ מאגוזים מן הסתם). כרוכב אופניים, זה היה חלום שהתגשם.
שרירים ברגליים ובכל הגוף בכלל התחילו לצאת, הורידים החלו לצאת במקומות שלא ידעתי שהם אף קיימים. זה היה ב 2011. הרגשתי שגילית את אמריקה.
מאז, הרבה דברים השתנו, חשבתי שאני יודע מה אני עושה ועשיתי הרבה טעויות. אחת הטעויות הגדולות ביותר מסתבר, הם תחילת צריכת האגוזים למיניהם. רציתי לעשות את החיים מעניינים יותר. אין על צפיית משחק טוב עם הפיצוחים של שישי לא? כל עוד אני סופר את הגרמים של הפחמימות, אוכל מה שנחשב "פליאו" ומצליח להגביל בכמות - אז אין בעיה. כמו שאתם רואים, גוף האדם היא מכונה מאוד מאוד מורכבת.
לדעתי זה פתח דלת של בעיה שהיתה קיימת במשך כל חיי עם צריכת דגנים (בעיקר רגישות לחיטה), וכך גרמה לי להתמכרות לסוגי לקטינים, חומצות פיטייות או כל מרכיב דומה להם, שקיימים גם באגוזים, ולכן בעצם החלפתי "סם" אחד עם "סם" אחר. אולי אפילו גרוע יותר בשבילי. בסופו של דבר, בדיוק כמו מוצרי הדגן, אגוזים הם זרעים של עצים. ולמרות הרכב כימי הרבה יותר טוב, ועם הרבה יותר מרכיבים תזונתיים שונים, גם להם הרבה נוגדי תזונה שונים בשביל להגן על האגוז (אפשרי להפחיתם עם השרייה לפחות).
יש הרבה ממצאים שמראים שבמשך התפתחותינו, לפחות בחלק מהמקומות, בתקופות מסוימות, היוו האגוזים חלק מהתפריט של האדם. יש להדגיש שאחרי חשיפה של שנים לדגנים, התפתחות של מעי דליף, רגישות לגלוטן ובעיות שונות במעיים, אולי גם אגוזים כבר לא יהיו מומלצים לרבים מאיתנו, הרבה יהיו רגישים אליהם, וישנם לא מעט שיהיו אלרגיים לאגוזים...
לכן המשפט שאני תמיד אומר הוא מאוד חשוב - "רק בגלל שזה פליאו, לא אומר שזה טוב לנו. רק בגלל שזה לא פליאו, לא אומר שזה רע לנו".
אנחנו צריכים לקחת את התבנית של הפליאו (שהיא בפני עצמה כבר טובה פי מאה מונים על פני הדיאטה המערבית) בידיעה שתמיד אפשר לשפרה צעד אחד קדימה, להקשיב לגוף, ובהתאם למצבכם המטבולי והאישי, לבנות את התפריט היומי שלכם סביבה.



לשמחתי אני יכול לדווח שבמשך יותר מחצי שנה, אני נגמלתי מכל סוגי האגוזים. אפילו את הכף או שתיים של קמח השקדים שהייתי מוסיף בעבר ל"פנקייק פליאו" הצלחתי להוריד. איך זה קרה אתה שואלים?
לילה אחד, בזמן שצפיתי במשחק, נתקעה לי חתיכת קליפה של פיסטוק בין השיניים התוחנות. במשך כשעה, עם מכשירים מימי הביניים, תסכול רב והרבה דם, החלטתי שזה הסוף של האגוזים.
מאז, ללא אגוזים, על דיאטת פליאו נמוכה בפחמימות אך לא קיטוגנית, אני שמח להגיד שאני חוזר למשקלי ומצבי הקודם. המכנסיים שלי נהיו גדולים עלי, הורידים מתחילים לצאת שוב, הכושר חוזר לרמה גבוהה, אני שמח.

מה המוסר השכל?
לאלו שעדיין לא על דיאטת פליאו ותמיד מוצאים תירוץ למה הם צריכים להמשיך לאכול דברי מאפה. לאלו שלא יכולים לוותר על המתוק בבוקר. לאלו שלא יכולים ללא עוגיה עם קפה. לאלו שתמיד ימצאו סיבה לאכילת דגנים או פחמימות מעובדות אחרות. או אפילו לאלו שהצליחו להגיע ל 100% פליאו, אבל התחילו לאכול דברים אחרים שמשפיעים בדרך זו או אחרת.

אני מבין בדיוק איך אתם מרגישים!

בשונה מהפוסטים הרגילים שלי, הפוסט הזה היה הרבה יותר אישי. בדרך כלל אני מוסיף ומסביר את הפן המדעי מאחורי הנושא. הפעם רציתי לחסוך את זה ממכם. רציתי לקחת אתכם אל עולמי האישי ודרך מה שעברתי אולי לפקוח את עינכם. אולי חלקכם עבר את מה שאני עברתי, אולי חלקכם על דיאטת פליאו / נמוכה בפחמימות, מנשנשים על אגוזים במשך כל היום ולא מבינים למה אתם לא יורדים משקל (אפילו אם ההתמכרות לא גרועה כמו שהיא הייתה אצלי!).
 הדרך היחידה לדעת, כמו כל דבר אחר בדיאטה, היא להוריד את הפריט שאתם מאמינים שעושה לכם רע (רמז - בדרך כלל המוצר שיהיה הכי קשה להוריד) למשך תקופה מסוימת, אולי חודש, ולראות כיצד זה משפיע עליכם אישית.
אולי יום אחד אני ארחיב יותר על אגוזים. אני גם רוצה להרחיב על עוד מספר טעויות שאני חושב שעשיתי במסעי בעולם התזונה. מכל הדברים האחרים שאני מאמין שהשפיעו לרעה, אני שם את האגוזים גבוה מעל כולם. לפחות אצלי, אני יודע שהם היו ה"מרכיב" העיקרי בעלייה במשקל ולתופעות לוואי שונות - לכן הקדשתי פוסט שלם לנושא.

בינתיים, לאילו שרוצים לקרוא קצת באנגלית, זה אחד המאמרים שאני אישית תמיד פניתי אליהם בנושא אגוזים.
וגם, הנה מאמר מצחיק שמראה התמכרות לפיסטוקים כצד הומוריסטי מ Uncyclopedia.

יום שבת, 22 ביוני 2013

אז מה אני אוכל? תפריט אישי, יום שבת, שעתיים אימון בוקר. - מומלץ לכולם, לא רק ספורטאים.


אנשים כל הזמן שואלים אותי מה אני אוכל? בנוסף אני תמיד שומע את השאלה מה כדאי לספורטאים לאכול על דיאטת פליאו/נמוכה בפחמימות ובכלל?
החלטתי להעלות פוסט עם פירוט התפריט האישי שלי היום לפי זמנים ביחס לאימון, ביחד עם הערות וסיבות ללמה ומדוע.
אני רוצה להדגיש שהדיאטה שלי תמיד משתנה בהתאם לאימונים, לעונה, דברים שאני מנסה (להוריד/להוסיף), זהו מסע שאני עדיין לומד על עצמי. אני רק מקווה לעזור לאנשים שקוראים את הבלוג למצוא את דרכם בעצמם עם מעט עזרה.
לכן, אני ממש לא חושב שכולם צריכים להעתיק את אותו התפריט שלי אחד לאחד! אני מבין שדיאטה היא דבר מאוד אישי שקשורה למצב המטבולי העכשוי של אותו אדם. אולי דרכי תוכל להביא לכם רעיונות או כיוון מסויים, אולי לחלק זה יעזור להבין כיצד לפרוס את היום על פי האימון האישי שלכם ולבסס את הדיאטה האישית בהתאם.
יש להדגיש שהיום אני כבר לא על הדיאטה הקיטוגנית, כמו שתראו, אבל עדיין על דיאטה מאוד נמוכה בפחמימות ואפילו בימים של אימון, בכללי, רוב הקלוריות שלי יגיעו משומן. בימים שאני לא מתאמן כמות הפחמימות שאני אוכל תהיה מאוד נמוכה.

אז בלי הרבה בלבולי שכל, להלן הפירוט:

9:00 בבוקר, שעה לפני עלייה על האופניים:
Super Coffee בנוסח האחרון שלי (תמיד משתנה) - קוביית שוקולד 90% וקוביית 99% עם כפית שמן קוקוס במים רותחים והקצפה (heaven). אגב, זו "ארוחת הבוקר" שלי כל יום במשך חודשים כבר - עם הרבה שינויים בדיאטה ובמצבי המטבולי הנוכחי, אני מרגיש שלא טבעי לי לאכול בבוקר.
לפני תחילת האימון, כפית של חמאה מלוחה grass fed, עם כפית שמן קוקוס ומעט מלח הימליה מעל. מים.

לפני אימון


* הערות:
לקח לי הרבה ניסוי וטעייה, אבל היום אני יודע שקשה לי לעלות על האופניים אם אני אוכל ארוחה מלאה לפני, אפילו אם האימון יהיה בימי עבודה בערב. אם אני אוכל ארוחה רשמית, אפילו מספר שעות לפני, זה מרגיש לי כבד, אני לא אהיה "קל" ומפוקס כמו שאני יכול להיות (אפילו ארוחה נמוכה בפחמימות).
אבל אני כן מרגיש שאני צריך משהו. ולכן אני כן אוכל את מה שפירטתי מעל - שוקולד/קפה יהיו בעלי כמות מאוד נמוכה בסוכרים, עם המון קופאין (טוב או לא טוב - לשיקולכם), החמאה/שמן קוקוס לא יעלו את רמת האינסולין שכך תשאר נמוכה לפני האימון ועל כן תתאפשר שריפת שומנים מירבית בזמן האימון.
בנוסף, שמן קוקוס ואף חמאה, בעלי חומצות שומן בינונייות לרוב, שיהווה חומר בעירה מעולה, יעלו את רמת שריפת השומנים וייצוא של קיטונים לדם ע"י פירוקן בכבד - גופי קיטון אילו ישמשו כאנרגייה לשרירים, ללב (שגם הוא שריר מן הסתם ואף מעדיף לשרוף קיטונים) וברמה זו או אחרת אף למח (תלוי עד כמה רגיל המח של אותו אדם "לרוץ" על סוג אנרגייה זו).
כאשר מורידים בכמות הפחמימות אני אישית מרגיש שיש צורך להעלות את רמת המלחים בכלל, ובמיוחד לפני ואחרי אימון. לא נכנס לפרטים הטכניים - אבל אם יש הרגשה של סחרחורות וחולשה או התכווצויות שרירים, זה מראה שיש הפרשת מינרלים מהגוף ויש צורך להעלות את כמות המלח בדיאטה (לפעמים גם מגנזיום).

וככה עם ההרגשה ש"אכלתי" משהו אני עדיין מרגיש קל וסופר מפוקס וכך עולה על האופניים.

10:00 בבוקר, אימון: 
מעל לשעתיים על האופניים.
אחרי 45 דקות של חימום על האופניים, בהם אינסולין ירד אפילו יותר ולכן תתאפשר שריפת שומנים אף גבוהה יותר, האימון העיקרי מתחיל - נסיעה של שעה על ה "sweet spot" שזה כ 90% מהסף האנאירובי. בעליות ולפעמים לפי ההרגשה, אני גם דוחף מספר דקות מעל האנאירובי. בסך הכל, אימון לא קל. אני אוסיף גרף של האימון, למי שגרף של power מעניין אותו.
רק מים על האופניים. באימונים מעל 3 שעות אני אוסיף מלח, חמאה, שוקולד - אל תשאלו איך אני נושא את זה :)

סמון כחול מראה שעה של sweet spot
13:00 בצהריים, ישר אחרי האימון:
לפני שנכנסתי הביתה, אכלתי תותים מהעץ של השכן :)
אחרי אימון, "פנקייק-בננה-פליאו" היא הבחירה שלי בחודשים האחרונים. הרבה מאנשי הפליאו מכירים את ההמצאה הגאונית הזו. אני מכין את זה על פי המצרכים הבאים: פלנטיין, בננה, 3 ביצים, תמצית וניל אמיתית, מעט מלח, מפזר קינמון מעל ומתגן בהרבה שמן קוקוס וחמאה לא מלוחה יחד. מעדן!
יש אפשרות להוסיף קמח שקדים או קוקוס, אני נמנע מהם מסיבות אישיות, עליהן אני אפרט בפוסט אחר.

פנקייק בננה קינמון - ללא סוכר או קמח
 * הערות:
אז כמו שאתם רואים אני כבר לא מנסה להיות "קיטוטי" כל הזמן. ארוחה כזאת תוציא אותי משריפת שומנים מיידית למספר שעות אחרי. אני מתזמן את הפחמימות הנ"ל, בצורת בננה ופלנטיין, תמיד ישר אחרי אימון.
אחרי אימון עצים, במיוחד אימוני ספרינטים אגב, השרירים יהיו רגישים פי כמה להורמון אינסולין. מאגרי הגליקוגן בשרירים ובכבד ירדו. כלומר תאי השרירים יהיו מוכנים לאגור גלוקוז כגליקוגן עד לאימון הבא יותר מאשר בכל רגע אחר במשך היום. ברגע שהגלוקוז נאגר בשרירים, אין אפשרות להמירו חזרה לדם. בעצם זה מאגר של חומר בעירה אנאירובי שנועד לשימוש פנימי של השרירים בלבד (יתרון אבולוציוני מאוד חשוב).
אפשר לומר שזוהי הארוחה היחידה בה אני אוכל פחמימות בדיאטה שלי - כמעט תמיד רק אחרי אימונים!

* יש להדגיש: לאנשים בעלי אחת מההשלחות של תנגודת לאינסולין (סוכרת סוג 2, טרום סוכרת, השמנה, לחץ דם גבוה וכו') או סתם אנשים עם עודף משקל שלא מתאמנים, אבל רוצים לראות שיפור במצבם, כדאי לבדוק את האפשרות של דיאטה קיטוגנית או אף אפס פחמימות, ולהוריד את הפחמימות מהדיאטה למינימום, או אולי להחליף את הארוחה הנ"ל לבסיס של ירקות לא עמילניים. כן, זה אפשרי גם לספורטאים! (כאן, כאן, כאן, כאן, כאן וכאן)

במשך שאר היום נשנשתי על מעט פירות יער, והדבר החדש שלי - פרוסות סלמון מעושן מגולגלות על חמאה - מוזר אה? חולה על זה... :)
בימים בהם אני לא מתאמן, הארוחה הנ"ל יורדת מהתפריט ואני מבסס את הדיאטה בעיקר על שומנים וחלבונים מהחי (כמו ארוחת הערב שאני אראה מייד). אני תמיד מתפנק על שוקולד איכותי 90% או 99% של לינדט. ומדי פעם, פירות יער.

17:00 אחר הצהריים:
חזרתי הביתה מנסיעה קצרה לפארק, הפעם בכדי להנות מהאוירה והאנשים (לא אימון). שתיתי את אותו הקפה ששתיתי בבוקר, קוביית שוקולד בצד.

19:00, ארוחת ערב:
חזרה לאוכל שמבוסס על שומנים וחלבונים מהחי, נמוך בפחמימות - רצועות כבש מתוגנות עם בצל ופטריות, שום ותבלינים בשומן מהחי. 3 ביצים וחמאה מעל. חמאה פשוט עושה הכל טעים יותר. (להרבה אנשים יש רגישות למוצרי חלב, אז צריך לשים לב, אני לא מרגיש משהו יוצא דופן עם חמאה).
כוס יין אדום מאוחר יותר עם כתיבת הפוסט...

דוגמה לארוחה שמבוססת על שומן

* הערות:
את האמת, זה פשוט בא לי בטבעיות. אני מרגיש שכמה שעות אחרי האימון, הגוף שלי דורש אוכל אמיתי. הוא זקוק לויטמינים ומינרלים שמגיעים אך ורק משומן מהחי. הוא זקוק לחומצות אמינו (חלבונים) מהחי לתיקון השרירים. והוא פשוט קורא להמליח את האוכל! פשוט קשה לי לדמיין משהו אחר. 
כיצד אנשים מבססים את הדיאטה שלהם על דגנים וקטניות זה מעבר להבנתי...
ארוחה כזו משאירה אותי מלא עד ליום למחרת. לרוב, הפעם הבאה שאני אוכל ארוחה נוספת כמו שצריך תהיה בערב למחרת (לפעמים 24 שעות אחרי). אולם במשך היום אני אנשנש על שוקולד/חמאה/שמן קוקוס לפי החשק, אבל בכמויות ממש קטנות - קשה לקרוא להן "ארוחות".

משהו שמאוד חשוב לי לומר:
אני כבר קרוב לשלוש שנים על דיאטת פליאו נמוכה בפחמימות, עם קרוב לשנה נסיון של דיאטה קיטוגנית. סביר להניח שאני "גמיש" יותר מבחינה מטבולית ממה שהייתי בעבר.
אין מצב לפני שלוש שנים שהייתי עושה אימון כזה בלי לאכול פחמימות מעובדות לפני, ג'לים ושתייה ממותקת בזמן האימון. אם הייתי אוכל את מה שתארתי למעלה (קרוב לאפס פחמימות) לפני אימון, ובנוסף לא הייתי אוכל הרבה פחמימות יומיים לפני האימון, סביר להניח שהייתי נופל מהאופניים חצי שעה לאימון עם סחרחורות ונפילת אנרגייה רצינית (אם בכלל הייתי מצליח לעלות על האופניים) - ככה זה כשמרגילים את הגוף ואת המח להשתמש בסוכר ופחמימות כחומר האנרגייה העיקרי במשך שנים - גם אני הייתי שם.
היום אפשר לומר שחלק גדול יותר מהאנרגייה שלי מגיעה משריפת שומנים, אפילו בזמן אימונים, הסף בו הגוף יתחיל להשתמש בגליקוגן יהיה גבוה יותר - וזהו יתרון עצום!
מה המסר?
אומנם לחלקכם יהיה מאוד קשה (פיזית ונפשית) להוריד את הפחמימות למינימום, ואולי זה אף יגרום לירידה ביכולת בשבועות הראשונים. אבל עם התמדה, וביחד עם תוספות שיכולות לעזור (הוספת מלח, תיסוף שמן קוקוס לדוגמה), לאחר מספר שבועות וככל שהזמן עובר, יתחיל הגוף להפוך להיות "גמיש" יותר מבחינה מטבולית ולהתחיל לשרוף יותר ויותר שומנים. רק לא להתייאש ותנו זמן לגוף להתרגל והזמן יעשה את שלו.



בהצלחה בבבניית התפריט האישי שלכם, אשמח לענות על שאלות :)

יום שבת, 15 ביוני 2013

שובו של השור הזועם



אני רוצה להתנצל לכל הקוראים של בלוג זה. שנה שעברה מסיבות אשיות הפסקתי לכתוב, וכך הזנחתי את הבלוג החתיך שלי לבדו.
לכל אלו שנכנסו לכאן בפעם בראשונה, הפוסטים הישנים, במיוחד אם תקראו לפי הסדר יעשו לכם הרבה סדר בעניינים. הבלוג מציע שפע של ידע, אני ממליץ בחום להתחיל מההתחלה ולהבין על מה הבלוג מדבר.
בחודשים האחרונים חזר לי הרצון לעזור לאנשים שונים שנחשפים לדרך חיים זו. עם הזמן נהייתי יותר מעורב בקבוצות שונות בפייסבוק, שלפני, לא הייתי מתייחס אליהן כלל. זה עושה לי טוב והחזיר לי את הניצוץ להעלות עוד כמה פוסטים, אני מקווה שישאר לי החשק לכתוב עוד המון!
אילו הקבוצות בפייסבוק שאני עוקב ומעורב בהם נכון לעכשיו:

Paleo Israel
סיירת סוכרת
אפס פחמימות ישראל

אני יעדכן ברגע ואם אתחיל להיות מעורב בקבוצות אחרות כי יש עוד כמה. בינתיים אני ממליץ מאוד לכל מי שיש לו חשבון פייסבוק להצטרף לאחת, או כל הקבוצות הנ"ל, הן מציעות שפע של תמיכה, ידע ודיונים. ככה תוכלו לשמוע מחברים ואנשים שונים לגבי ההתנסות שלהם, תשובות לשאלות ועוד.

בינתיים אני מתחיל לענות על כל התגובות שאנשים השאירו כל הזמן הזה. שוב מתנצל על ההזנחה.

אגב, אין לי מושג למה קראתי לפוסט "שובו של השור הזועם", מצלצל טוב...
אביב

יום שישי, 5 באוקטובר 2012

Super coffee

לפני יותר משנה, בשלבים הראשוניים של השינוי בדיאטה שלי לתזונת פליאו, אחד הדברים שעשיתי היה לעבור מקפה נמס מזויף בתוספת סוכר לקפה שחור אמיתי.
עכשיו, אני מודע לעובדה שאבותינו לא נהנו מקפה פעמיים ביום, אבל רק בגלל שאבותינו לא שתו קפה זה לא עושה אותו לפסול בעיניי, בדיוק כמו העובדה שרק בגלל שאבותינו אכלו משהו בעבר בכדי לשרוד, לא אומר שאנחנו יכולים או צריכים לבסס את הדיאטה שלנו עליו. למשל זה ידוע שאבותינו יכלו לאכול הרבה אגוזים אם הם היו בנמצא, אבל ישנם אנשים שאינם מסתדרים עם אגוזים (אני כנראה אחד מהם) ולכן הם ירצו להורידם מהדיאטה, חלקינו אפילו אלרגים לאגוזים (אחרי הכל אגוזים הם זרעים של עצים, וכמו הרבה זרעים אחרים בעלי נוגדי תזונה מסוימים). אני גם מודע לעובדה שקופאין הוא סוג של סם, אבל אחרי הורדה של הפוגעים העיקריים בדיאטה שלנו (פחמימות מעובדות, מוצרי מאפה, סוכרים, שומני טראנס ושמני זרעים תעשייתיים), אני מוכן לקחת את ה"סיכון" ולהנות מקפה על בסיס יומי. אני מאמין שיש הרבה גורמים בדיאטה המודרנית שאנחנו רוצים להוריד הרבה לפני קפה.
קשה למצוא אינפורמצייה טובה על קפה, חלק יגידו שהוא פוגע בבריאותינו וחלק יגידו שהוא מועיל...
למי שמעונין, למארק סיסון יש פוסט טוב על קפה.

כאשר התחלתי את חיפושיי אחר קפה אמיתי, הייתי ממש מולהב מהרעיון ורציתי ללמוד כיצד מכינים קפה טוב, חיפשתי באינטרנט ועברתי מחברה לחברה, היום אני שותה קפה "עלדין" של עלית - זה אומנם לא איזה קפה מיוחד ונדיר ממעמקי איזה שבט נידח באפריקה, אבל זה עושה את העבודה. בנוסף, מה שבאמת רציתי לדעת זה דרך ההכנה של קפה אמיתי ואיכותי - כמו שהבדואים מכינים. קצת שוטטות באינטרנט ואפילו קריאה במספר אתרים ערבים, קיבלתי את התמונה הכללית להכנת קפה טוב.
כמו עם הדיאטה שלי שמשתנה כל הזמן, בהתחלה זה היה קפה שחור עם דבש (חחח) ואז תקופה ארוכה על קפה "בוץ" בלי כלום, עברתי תקופות ללא קפה כלל ובסוף לקפה שחור עם שמנת מתוקה (טעים רצח). עם ההבנה שכנראה מוצרי חלב לא עושים לי טוב והניסיון שלי לעבור לדיאטה הקיטוגנית, מצאתי קפה שממש מתאים לדיאטה שלי היום.
הרעיון הוא מאוד פשוט, כמו דר' רוברט לסטיג, גם אני מאמין שבכדי לעשות מזון מסוים טעים, יש שתי אפשרויות עקריות:
או להוסיף סוכר (פחמימות)
או להוסיף שומן
אומנם אני נהנה מקפה שחור טוב, אבל מה אם אני רוצה להוסיף לקפה משהו נוסף לא על בסיס סוכר או חלב?

את הרעיון מצאתי באתר שנקרא the bulletproof executive, שם מספר דייב אספרי כיצד גם הוא עבר תקופה ארוכה בכדי למצוא את הקפה המושלם. מה שעניין אותי זה טענותיו לשיפור היכולת של המח והעלייה באנרגייה על הבוקר עם שתיית קפה זה.
בדרך בה אני מכין את הקפה היום, אני מקבל יותר קלוריות ממקור שומן לדיאטה שלי (עליו אני מבסס את הדיאטה שלי היום). מקור השומן הוא שומן רווי שאומנם מאוד בריא למח, בעיקר אם אתה על הדיאטה הקיטוגנית או דלת פחמימות. השומן שאני מוסיף מגיע משמן קוקוס טוב וחמאה מזוקקת (grass fed). חלק גדול משומן זה בנוי מחומצות שומן בינונייות (בעיקר שמן הקוקוס), חומצות שומן אלו אינן יכולות להאגר בגוף כשומנים ולכן הגוף מסוגל לעשות אחד משתי הדברים הבאים - להפריש אותם במערכת העיכול או לשרוף אותם כחומר בעירה ישיר (כמו פחמימות). חלקן ישלחו לכבד שיספוג את חומצות השומן הללו, ולאחר שריפתן תעלה רמת הקיטוסיס בגוף. עכשיו המח יקבל כמות גבוהה יותר של גופי קיטון וכנראה שזו אחת הסיבות שדייב מצא ששתייה של קפה זה מעלה את היכולת הקוגניטיבית של המח. בכל מקרה, לי זה פשוט טעים ועוזר בייצור גופי קיטון...
כבר תקופה של מספר חודשים אני מתנסה עם צום לסרוגין, לרוב אני פשוט פוסח על ארוחת בוקר ופשוט שותה קפה שחור בלבד, ולא אוכל כלום עד השעה אחת או שתיים בצהריים כאשר אני אתיישב לארוחה הראשונה ביום.
אך אם בא לי להתפנק על הבוקר או בכל שעה אחרת ביום, במקום ארוחת בוקר, אני אכין לי את ה super coffee שלי שמבוסס על העקרונות מהאתר של דייב. 
וככה אני מכין אותו:

עיקר המרכיבים

תחילה, אני מוסיף לפינג'ן עם מים קרים את הקפה, לרוב בין כפית אחת לשתיים:

בזמן שהקפה על אש נמוכה, אני מוסיף כפית שמן קוקוס וכפית חמאה מזוקקת לכוס ריקה. למי שמעוניין, אתם יכולים להכין חמאה מזוקקת לבד בבית, זה ממש קל ואני לרוב מכין אותה לבד. להרבה אנשים שרגישים למוצרי החלב לא תהיה כל תגובה לחמאה מזוקקת:


לאחר שהקפה רתח (אתם חייבים לעמוד לידו בכדי להוריד מהאש לפני שהוא גולש!), מערבבים אותו מעט ונותנים לו "לנוח" כדקה עד שכל המוצקים ירדו למטה, ואז ממלאים כרבע כוס, אני אז מוסיף מעט "חלב" שקדים (למדתי שזה עוזר להקצפה):


לאחר שהחמאה ושמן הקוקוס נמסים בכוס, אני לוקח מיני מיקסר כזה שנקרא frother, ואז אני מקציף את הקפה בתוך הכוס. לצערי ללא מכשיר זה, יהיה קצת קשה להקציף את הקפה, זה בהחלט עושה את החיים קלים יותר. בלי ההקצפה, השומן פשוט יצוף למעלה וקשה מאוד להקציף את הקפה ביד:


בסוף התהליך אני מוסיף את הקפה שנשאר בפינג'ן, מתיישב לחמש דקות, שוכח מהעולם ונהנה מקפה טוב...


יום ראשון, 23 בספטמבר 2012

הדיאטה הקטוגנית


אז כמו שלמדנו מהפוסט הקודם שלי, הפחתת פחמימות והורדת סוכרים יהוו הקלה רבה לאלו שסובלים מהתסמונת המטבולית.
אם לדוגמה נקח אדם עם עודף משקל שאוכל בממוצע 500-600 גרם של פחמימות ביום (לא משהו מחוץ לנורמה), נוריד לו מהתפריט את כל מוצרי המאפה והסוכרים וכעת הוא יצרוך 150 גרם פחמימות ממקורות טבעיים, כמו ירקות ומעט פירות ליום. את החסר מבחינה קלורית נשלים ממקורות שומנים בריאים (שומן חי, אבוקדו, זית וכו'). רמות האינסולין ירדו בהדרגה והאפשרות האמיתית שלו לרדת משקל תוכל לבוא לידי ביטוי.
חלק מהאנשים יפסיקו להיות רעבים ולמעשה יוכלו פחות במשך היום, חלקינו יוכלו לפסוח על ארוחה ללא קושי. ככל שיעבור הזמן, התלות בפחמימות כמקור האנרגייה העיקרי ירד ושריפת שומנים תוכל להתבצע. יש גם עדויות ממחקרים רבים שאפילו על צריכה קלורית שווה לדיאטה הקודמת (רווית הפחמימות), יורידו הרבה אנשים משקל, משהו שמראה כנראה על יתרון מטבולי כלשהו - לחלק מהאנשים הקצב המטבולי יעלה, או במילים אחרות יהיה להם יותר אנרגיות.
כהערה צדדית שלי, אני לא חושב שדיאטה דלת פחמימות היא רשיון להתחזר על חלבונים ושומנים עד שלא נוכל לזוז מהכסא, אני הייתי שם, עשיתי את הטעות הזו. אכול ככל יכולתך בכל ארוחה (כל עוד היא נמוכה יחסית בפחמימות) יכולה להזיק לחלק מהאנשים - לכן חשוב מאוד להקשיב לגופינו ולהרגיש מתי מספיק זה מספיק.
אולם לחלק מהאנשים זה לא יהיה מספיק, הם כל כך "שבורים" מבחינה מטבולית, שאפילו כמות זו של פחמימות תמשיך את שריפת הסוכרים וגופם פשוט יסרב לשרוף שומנים כחומר בעירה. הם יצטרכו להוריד את צריכת הפחמימות נמוך יותר, לפעמים מתחת ל 50 גרם ביום.
הזכרתי בעבר שהרבה ממומחי התזונה והחוקרים היום מאמינים שפחמימות הן מקור אנרגייה נחוץ לגוף ובמיוחד לתפקודו של המח. אכן בימינו אנו, המח עובד כמעט בלעדית על שריפת גלוקוז מכיוון שדלק זה יהווה מקור אנרגייה קבוע על בסיס יומי. מי שזוכר, המח דורש כ 600 קלוריות בממוצע ביום בכדי לעבוד בצורה מלאה (אצל פוליטיקאים אולי פחות).
אם כך, נשאלת השאלה, מה קורה אם באמת נוריד את כמות הפחמימות למינימום (מתחת ל 50 גרם ליום), האם כולנו נפסיק לתפקד ונהפוך לזומבים?
הרי מבחינה אבולוציונית, במקומות רבים מסביב לעולם, התפתח האדם עם גישה מאוד נמוכה לפחמימות. וככל שנתרחק צפונה או דרומה מקו המשוה לאזורים קרים יותר, רוב חודשי השנה יהיו ללא צריכת פחמימות כלל. איך התקיים האדם הפליאוליתי והתפתח לאדם המודרני אם כך?

שריפת שומנים וגופי קיטון להצלה!

אני מתנצל מראש על ההסבר המדעי אליו אני הולך להכנס, אני מאמין שלהרבה אנשים יהיו שאלות, אני אנסה כמיטב יכולתי להסביר את התהליך במילים פשוטות. מה זה קיטוסיס תזונתי (nutritional ketosis)?

כאשר הגוף נכנס לתקופה בה גלוקוז מפסיק להוות חומר בעירה זמין מהדיאטה, רמות האינסולין ירדו ויאפשרו פירוק טריגליצרידים (אחסון השומן בתאים) לחומצות שומן ויציאתם חזרה לפלזמה. ככל שהזמן עובר, הכבד יעבור לשריפת שומנים כחומר בעירה וכך ההמרה לשומן כחומר בעירה מתבצע גם ברקמות אחרות בגוף. חומצות שומן חופשיות ישוחררו לזרם הדם ויעוברו לאיברים השונים בגוף, שם הן יהוו כחומר בעירה למיטוכונדריה שבתאים.
במילים פשוטות, כאשר רמת הפחמימות יורדת למינימום, לאחר תקופת הסתגלות מסוימת מחליף הגוף בהדרגה לחומר בעירה אחר שהוא כמובן שומן. כמעט כל האיברים בגוף (שרירים ואיברים פנימיים) יכולים להשתמש בחומצות שומן כחומר בעירה.
האיבר המפונק היחיד שאינו מסוגל לשתמש בחומצות שומן כחומר בעירה ישיר הוא המח.
וזה משהו מאוד מעניין, מסתבר שחומצות שומן שאינן מסיסות במים לא יוכלו לעבור לנוירונים כחומר בעירה, המח זקוק לחומר בעירה שמסיס במים (מסיס בדם). וזה מדוע הסוכר גלוקוז (שמקורו בפחמימות), מסיס במים ויהווה את מקור האנרגייה העיקרי למח כאשר הוא יצרך כבסיס דיאטתי קבוע.
אולם לגוף יש מנגנון אחר בכדי לספק חומר בעירה קבוע יותר ואולי אפילו מועדף על המח, ופה זה מתחיל להיות מעניין. 
עם הזמן, יזהה הגוף שגלוקוז מפסיק להוות חומר בעירה קבוע וזמין, והוא יפנה לתהליך מטבולי אחר (ומדהים בעיני) בכדי לספק חומר בעירה קבוע לרוב התאים בגוף ובעיקר למח.
הכבד מתחיל לספוג חלק גדול של חומצות שומן שעכשיו זורמות בדם כחומר בעירה לתאים השונים, וע"י שריפתם ממיר אותם לגופי קיטון. גופי קיטון אלו ממיסים במים (בדיוק כמו גלוקוז), ועכשיו ללא תלות בגלוקוז ופחמימות מהדיאטה, מסוגל המח לעבוד על חומר בעירה קבוע שלא תלוי יותר בדיאטה.
ישנם מספר סוגים של גופי קיטון שמשוחררים לדם, אך מה שמעניין אותנו הוא סוג מסוים שנקרא beta-hydroxybutyrate, מצטער, לא מצאתי את הפירוש בעיברית. סוג קיטון זה הוא הדלק בו המח מסוגל להשמש כחומר בעירה. והדרך היחידה לבדוק את רמתו היא ישירות בדם (ולא בשתן, כמו שאנשים על אטקינס עושים).

בעצם בזמן שאני חולם, חושב, קורא או רושם את הפוסט הזה, המח שלי שורף שומן בצורה עקיפה ונשאר שמח ללא ירידות ועליות שתלויות בלעדית ברמת הסוכר בדם.

הכמות המינימלית שהגוף זקוק לגלוקוז תוכל להיות מיוצרת מתהליך שנקרא גלוקוניאוגנזה (יצירת גלוקוז חדשה) מפירוק של שומן וחלבונים בכבד, וזה כאשר ירגיש הגוף שיש צורך לגלוקוז. כמות הגלוקוז שהגוף זקוק (לתאי הדם האדומים לדוגמה) היא מאוד נמוכה, בניגוד למה שרבים מאמינים. ואם אנו צורכים ירקות עליים, אגוזים ומקורות אחרים של מעט הפחמימות שיהוו 30-50 גרם ליום, זה יספק את רוב הכמות הנחוצה לגוף.
אם הבנתם מה שרשמתי עד כה, זה שבעצם מתוך שלושת אבות המזון, שומנים, חלבונים ופחמימות, פחמימות מהדיאטה בעצם אינן נחוצות כלל לגוף. יש לגוף את היכולת המלאה לייצר לבדו את הגלוקוז הנחוץ לו.
לאומת זאת, ישנם חומצות אמינו (חלבונים) שאנחנו חייבים לקבל ולצרוך על בסיס קבוע וכן גם חומצות שומן שעלינו לצרוך מהדיאטה לבריאות תקינה. כלומר שומנים וחלבונים יהיו מקור קלורי נחוץ לבנייה וחיזוק הגוף. בלעדיהם בריאותינו תדרדר, אנחנו לא נתקיים ללא צריכה קלורית קבועה של שומנים וחלבונים!
עכשיו, בפעם הבאה שמומחית לתזונה תגיד לכם שפחמימות "מורכבות" נחוצות לקיומינו ולתפקודו של המח תהיו מצוידים עם קצת יותר ידע והיכולת להסביר לה למה מידע זה הוא לא נכון.

אני יודע שלהמון אנשים יהיו המון שאלות, ואני אשמח לענות עליהן. על כל נושא שקשור לדיאטה זו מגיע פוסט נפרד, אני אשתדל להרחיב על כל נושא לחוד, לדוגמה:

* כמה זמן לוקח לגוף לעבור לשריפת שומנים מלאה?
* מה הן תופעות הלוואי בשבועות הרשונים לשינוי לתזונה זו?
* כמה חלבונים עלי לצרוך בכדי להיות ברמה של שריפת שומנים וגופי קיטון מירבית?
* מהיכן אתה מקבל את כל המינרלים והויטמינים?
* בכלל, מה אתה אוכל?
* כיצד אתה מודד את גופי הקיטון בכדי לוודא שאתה בטווח גבוה של שריפת שומנים?
* כיצד זה משפיע על פעילות גופנית?
* איך השתנתה הרמה הקוגניטיבית שלך עם השינוי התזונתי הנ"ל?
* אילו טעויות עשיתי במהלך הדרך ומה למדתי מהן? (אני עדיין לומד...)
* ועוד הרבה...

כמובן שכולנו שונים ולכן זה יהיה יותר אינדיבידואלי ויצריך מעט התנסות וידע לפני החלטה לעבור לדיאטה זו. אני אשתדל לעזור לכל המעונין ולשתף אתכם בכל מה שלמדתי עד כה.
יהיה לי כמו שאתם רואים עוד הרבה פוסטים בנושא זה, ביחד עם מידע שקשור לתזונת הפליאו בכלל, ועם חוויות אישיות וכיצד זה משפיע על חיי האישיים, יש לי בלוג שישאיר אותי עסוק לתקופה ארוכה...

בינתיים למי שמעוניין, לג'ימי מור יש סדרת פוסטים באנגלית שמסבירה על השינוי שהוא עשה בכדי להגיע לשריפת קיטוסיס, וכיצד זה השפיע על משקלו ועל חייו בכלל. מאוד מעניין!




יום שני, 17 בספטמבר 2012

אופניים וגמישות מטבולית

מה זה אומר להיות גמיש מבחינה מטבולית? שש שעות על האופניים אתמול...

התחזית לאתמול, יום ראשון היתה מדהימה, ואכן ערב ראש השנה הטמפרטורות היו נוחות, שמיים כחולים, ללא רוחות וללא לחות - באמת היה יום מדהים. מה שאומר נסיעת חובה על האופניים לאפ-סטייט ניו יורק!
קבעתי עם חברי הטוב סת' (Seth) לנסיעה ארוכה לכיוון נייאק ופירמונט, שני עיירות קסומות על גדות נהר ההדסון, מוקדי משיכה להרבה רוכבי אופניים מרחבי ניו יורק.
Piermont, NY

כיצד הדיאטה החדשה קשורה ליום שעברתי אתמול? הבה נראה...
הרעיון בלהיות גמיש מבחינה מטבולית, לדוגמה, כאשר זה מגיע לפעילות גופנית, היא הידיעה שאינני צריך הכנסה קבועה של סוכרים ופחמימות בכדי לספק חומר בעירה לשרירים ולמח.
שנה שעברה, לפני נסיעה כזאת, הייתי חייב לאכול ארוחת בוקר רוויה בפחמימות, הייתי מכניס ג'ל סוכרי כל חצי שעה לשעה (תלוי כמה אינטנסיבי היה האימון), וכאשר הייתי עוצר בעיירה לקפה, הייתי חייב לאכול משהו כמו מאפינס.
כמובן, בסוף הנסיעה, הייתי חייב להעמיס בהרבה פחמימות בכדי להחזיר את כל הגליקוגן לשרירים ולכבד ולגרום ל"התאוששות" מהירה. זו האמונה הרווחת של כמעט כל מומחי התזונה והספורט היום. גם אני הייתי אחד מהם.
אולם היום אני נמצא במקום אחר, לאחר תקופה של הסתגלות (לא היה לי קל ועשיתי הרבה טעויות, אני חייב לציין), אני עם יכולת גבוהה יותר של שריפת שומנים. אני מסוגל לספק חומר בעירה זמין ונגיש ממאגרי השומן על גופי גם לשרירים וגם למח בזמן האימון, למשך שעות. אני גמיש יותר מבחינה מטבולית.
אז הבה נראה מה אכלתי אתמול...
קמתי בחמש בבוקר, אכלתי מעט שבבי קוקוס (15 גרם) מתוגנים בכפית שמן קוקוס עם מלח מההימליה, לא אכלתי כי הייתי רעב, אלא בשביל להכניס את הסודיום (מלח) לגוף. כאשר אנו מורידים את כמות הפחמימות בדיאטה שלנו לרמה שאני מוריד, הכליות יוציאו המון נוזלים ומלחים, דבר שיכול לגרום לחוסר איזון מינרלי. לכן מלח (עדיף לא מעובד כמו כל הזבל שמוכרים על המדפים היום), נחוץ מאוד לפני פעילות גופנית ובכלל על דיאטה דלת פחמימות.
בנוסף שתיתי קפה שחור עם כפית שמן קוקוס וכפית חמאה מזוקקת. יש לי כמו מיקסר קטן שמקציף אותם בכוס, זה יוצר קפה מדהים במרקם חבל על הזמן. אני אכתוב עליו בפוסט נפרד, אבל בינתיים תעיפו מבט באתר הזה...
הקפה הנ"ל ומעט שבבי הקוקוס בעצם מורכבים משומן וסיבים תזונתיים בלבד, שתיהם לא יעלו את רמת האינסולין שלי בדם כמעט כלל, בעצם תהיה לי את האפשרות המלאה לשרוף שומנים על האופניים.

חברי הטוב סת'
לקראת 7:30 פגשתי את סת' בצד המערבי של גשר וושינגטון והמשכנו בנסיעה. הדבר היחיד שאני שותה על האופניים זה כמובן מים. וכך אנו ממשיכים לרכב בעליות וירידות. אני מרגיש כל קילוגרם עודף שהעלתי וזה משגע אותי.
את האמת, בגלל הרבה טעויות שעשיתי במשך השנה האחרונה אני עדיין עם עודף משקל עלי, אבל מאז שסוף סוף נכנסתי לשריפת קיטוסיס (nutritional ketosis), אני מרגיש הרבה יותר טוב והקילוגרמים מתחילים לרדת :)
מסתבר שכנראה כל מוצרי החלב למניהם (גם גבינת עיזים) יגרמו לתגובה גבוהה של אינסולין ומניעת שריפת שומנים אצלי, ואפילו העלאת משקל - אחת מהתופעות לרגישות למוצרי חלב. וזה משהו שהפנמתי רק בשבועיים האחרונים!

לפני שבועיים הפסקתי לגמרי את מוצרי החלב ובום, נכנסתי לשריפת שומנים מלאה.

לא הגעתי לזה עדיין בבלוג, אבל בכדי לבדוק אם אני שורף שומנים ושהדיאטה שלי עובדת יש לי מכשיר שבודק את רמת הקיטוסיס בדם. ככה אני יכול לראות איך מוצרים שונים וכמויות שונות של אוכל משפיעים על שריפת השומנים שלי ובעקיפין אם יש משהו שגורם לתגובה גבוהה מדי של אינסולין - מכשיר די מגניב הייתי אומר לא?
אוקיי חזרה לנסיעה, הגענו לבית הקפה החמוד בפירמונט, ואני כבר שלוש שעות על האופניים עם עליות לא קלות, בעיקר בגלל משקלי הנוכחי. אבל ההרגשה מצוינת, בהירות המחשבה רק גוברת עם השעות, זה פשוט מדהים - מצביע על כך ששריפת השומנים נמצאת במירבה והמח שמח.
אגב, אני יודע שעדיין לא הגעתי לאיך בעצם פועל המח על שריפת שומנים (קיטוסיס) אבל אני ארחיב על זה בהמשך.

חזרה לבית הקפה, הזמנתי קפה אמריקנו ללא סוכר או חלב כמובן ונשנשתי על מעט קוקוס "צ'יפס" שהבאתי איתי מהבוקר - שוב רק בכדי לכניס את המלחים שאני מאבד על האופניים.
בדרך חזרה, ואנחנו מדברים על יותר משלוש שעות על האופניים כמעט ללא הכנסת קלוריות, הרגשתי משהו שלא הרגשתי כבר הרבה זמן. הכוחות שלי על האופניים מתחילים לחזור, למרות שאני לא צורך פחמימות כמעט כלל, האינטנסיביות והמהירות התחילו לחזור לרמות שהייתי רגיל אליהן לפני כל השינוי התזונתי שעשיתי. אני חייב לציין אולם, שללא תחרויות ובעקבות עודף המשקל אני בכושר נמוך יותר משנה שעברה.

אולם היום שעברתי אתמול מצביע לכיוון חיובי:

*אני לא תלוי יותר בפחמימות לפעילות גופנית.
*אני מתחזק על האופניים עם כל יום שעובר.
* אני מוריד משקל, בתקווה למשקלי הקודם, ואז אני גם אחזור להתאמן מסודר ולהתחרות!
* אם הייתי יכול להעביר לכם את הרמה הקוגניטיבית כשאני על האופניים ברגעים הכי קשים, לאומת שנה שעברה, לא הייתם מאמינים לי. אני חושב על מליון ואחד נושאים ביחד, זה פשוט מדהים!


אתמול באחת העליות, מרגיש כל קילוגרם עודף!

חזרתי הביתה בצהריים לאחר 6 שעות על האופניים. אחרי הצהריים אכלתי כבד בקר עם שומן בקר (grass fed, both), עם בצל ופטריות, פטרוזיליה והרבה שמן קוקוס וחמאה מזוקקת. יאם יאם!
בערב, בארוחת החג אכלתי דג שלם, מעט ירקות והייתי מפוצץ. בין לבין נשנשתי על חצי אבוקדו, קוקוס, וזיתים.
אני היום מרגיש מצוין, עם המון אנרגיות (וזה למה אני כותב את הפוסט הזה), ותאימינו לי הייתי עולה על האופניים לשש שעות נוספות.
האמת, כשקמתי היום בבוקר, ללא ארוחת בוקר או שום צריכה קלורית, החלטתי שאני הולך למגרש לשעה לזרוק לסל ואומנם הרגשתי מעולה ולא רעב עד השעה אחת בצהריים, הארוחה הראשונה ביום.
אם אתם חושבים שהייתי מסוגל לכך שנה שעברה, אתם טועים, ובגדול. לא הייתי יכול לפסוח על ארוחת בוקר בחיים, הייתי מתחיל לאבד פוקוס מהר מאוד, הייתי חושב רק על אוכל והידיים שלי היו מתחילות לרעוד (המח דורש גלוקוז).  ואם היתה עוברת השעה בה אני רגיל לאכול ארוחת צהריים למשל, ולא הייתי מקבל את מנת הפחמימות שלי - אוי ואבוי לכל העומד בדרכי!
היום אני גמיש יותר מבחינה מטבולית.

יחי השומן!

אגב, חג שמח ושנה טובה לכולם!

יום שבת, 15 בספטמבר 2012

הגבלת פחמימות ושריפת שומנים


התלבטתי ארוכות כיצד לבנות את הפוסט הבא, עם כל פוסט שעובר אני מבין שאני בעצם מכין את הבמה לדיאטה שאני נמצא עליה היום. עם הקמת הבלוג רציתי להסביר על המקום בו אני נמצא כרגע, אבל מהר מאוד הבנתי שאם אני אדבר על הנושא המורכב הזה, רוב האנשים (אם לא כולם?) לא ידעו את מונחי היסוד אפילו, וזו הסיבה למרבית הפוסטים הקודמים.
מי שעקב אחרי עד כה, מתחיל להבין מספר דברים בסיסיים. למשל שאחד הדברים העיקריים שעלינו לעשות בשביל להרזות ולשפר את התסמונת המטבולית, תהיה שליטה על כמות האינסולין שמיוצרת ע"י הלבלב. מעבר לכך הם מבינים שעליהם להוריד בכמות הפחמימות בכדי לעשות זאת. אי לכך השאלה הבאה שתעלה תהיה, עד כמה עלי להגביל את כמות הפחמימות?
תחילה ברצוני להבהיר ללא קשר להגבלת פחמימות, הייתי ממליץ לכולם להפסיק או להוריד משמעותית בצריכת סוכר, ואני מבין שזה קשה. אם יש משהו אחד שכולם יסכימו עליו וזה לא משנה איזו דיאטה זו, הצעד הראשוני יהיה תמיד הורדת צריכת הסוכר.
שנית, מסיבות שעדיין לא הגעתי אליהן, הצעד הבא יהיה להוריד את כל מוצרי המאפה והחיטה בעיקר. בעתיד אני ארחיב על מוצרי החיטה וכיצד תעשיית המזון מתמחרת אותם כמוצר בריא ונחוץ, אך הדבר אינו קרוב למציאות כלל.
צעדים אלו, ביחד עם הורדה של מספר גורמים נוספים שמזיקים בדיאטה שלנו היום (כמו שמנים צימחיים תעשייתיים), הם כמובן, הסיבה העיקרית שדיאטת הפליאו מצליחה כל כך והופכת להיות הטרנד החדש. עכשיו שיש לכם מעט רקע בסיסי בביוכמיית גוף האדם, אתם מבינים שבעצם הורדה של כל הפחמימות המעובדות, הסוכרים והמאפים למניהם גורמת להורדה משמעותית של ההורמון אינסולין.
ביחד עם אינסולין ישנם לא מעט הורמונים אחרים שמושפעים מהדיאטה, ממצבי לחץ, מהשינה וגורמים רבים אחרים שאני לא אגע בפוסט זה. אולם ההורמון מספר אחד שמשפיע על תחלואות העולם המערבי והתסמונת המטבולית מסתמן להיות אינסולין*. שליטה בכמות המיוצרת של הורמון זה יהיה המפתח לחיים בריאים וארוכים.

* הערה - אינסולין הוא לא הורמון "רע", כל הורמון שגופינו מייצר הוא בעל חשיבות כלשהי, שום דבר שגופינו מייצר טיבעית, לא נועד לפגוע בנו ישירות. תמיד תזכרו שתפקידו העיקרי והמקורי של ההורמון אינסולין הוא הכנסת אנרגייה לתאים בהם אנרגייה זו נזקקת, הוא הורמון אנבולי שעוזר "לבנות" דברים. איזון רמות הסוכר בדם הוא רק תפקיד "שולי", בעצם לעולם לא נועדנו להתמודד עם רמות כל כך גבוהות של סוכרים במשך כל היום, כל יום. הגוף יקרא להורמון היחיד שיהיה מסוגל להתמודד עם המצב הלא טיבעי הזה - אינסולין.
ללא הורמון זה, שתי פרוסות הלחם שאתם אוכלים לארוחת הבוקר פשוט מאוד הופכות להיות רעל, הן יעלו את רמות הסוכרים בדם לרמה גבוהה שפוגעת באיברים השונים בגוף. זה למה אנשים שחולים בסכרת סוג 1, חייבים להזריק אינסולין אחרי כל ארוחה, במיוחד עם היא כוללת פחמימות.

עכשיו שאנו מבינים שהגבלת פחמימות יכולה להועיל לרובינו, השאלה שכולם רוצים לדעת היא עד כמה?
למעשה בכדי לענות על שאלה זו, עלינו לשאול את עצמנו את שתי השאלות הבאות:

1. עד כמה אני לא רגיש/ה לאינסולין.
2. עד כמה גבוהות המטרות שלי?

הדרך הקלה ביותר לענות על השאלה הראשונה היא קביעה של מספר מאפיינים, אם אתם זוכרים מהפוסט שלי, הם המאפיינים של התסמונת המטבולית: "האם יש לך עודף משקל? היקף מותניים רחב? לחץ דם גבוה? ערך גליקמי (סוכר דם) או טריגליצרידים גבוהים? האם יש לך כולסטרול HDL נמוך?"
אם עניתים על אחת מהשאלות הנ"ל בחיוב, אתם לדרגה זו או אחרת לא רגישים לאינסולין.

עד כמה עלי להגביל פחמימות?
הגרף למעלה שלקוח מהבלוג של דר' פיטר עטייה, מראה פשוט מאוד לאיזו רמה ברצונכם להגביל את כמות הפחמימות בדיאטה. כל אחד מאיתנו יהיה ממוקם באחד האיזורים בגרף בהתאם למצבו המטבולי היום והמטרות שלו.
בדיוק כמו פיטר עטייה, גם אני לא זכיתי בלוטו כשזה מגיע להתמודדות עם פחמימות ורגישות להורמון אינסולין - הן מבחינה גנטית והן מהיסטורית הדיאטה שלי (אני הייתי חי על סוכרים ופחמימות), אי לכך אני בצד הימיני של הגרף.
גם לי יש שאיפות גבוהות, אני לא רוצה שום סימן של התסמונת המטבולית להמשך חיי, אני רוצה להיות רזה ובריא ככל האפשר, יש לי שאיפות גבוהות כשזה מגיע לאתלטיקה (תחרויות אופנייים) וגם אני, כמו דר' עטייה רוצה להיות גמיש מבחינה מטבולית. מה שממקם אותי בחלק העליון של הגרף כשזה מגיע למטרות שלי.
אי לכך, בהדרגתיות, עם לימודים של שנה שלמה בנושא, והורדת הפחמימות בפרט, הגעתי למצב בו אני נמצא היום.
הגעתי למקום בו כמות הפחמימות שאני צורך תהיה מוגבלת, אפילו מוגבלת מאוד, אני משתדל להשאיר אותה מתחת ל 50 גרם ליום, כולל סיבים תזונתיים. אני לא אוכל שום מוצרי חיטה או אפילו ירקות עמילניים. אין לי שום סוג של סוכר בדיאטה. הפחמימות שאני צורך יגיעו בעיקר ממעט ירקות עליים שאני אוכל, אבוקדו ומעט הקוקוס שאני מנשנש מדי פעם. בעתיד אני יעשה פוסט שלם על התפריט והדיאטה שלי, והיא לא דיאטה משעממת כלל, אני מבטיח.
בנוסף לכך אני מגביל את כמות החלבונים שאני אוכל, אבל אני תמיד אשאף לאיכות חלבונים הגבוהה ביותר, וממקור החי. וגם זה משהו שאני ארחיב עליו בהמשך. אבל מה שאתם רוצים לזכור זה שמעבר לכמות מסוימת של חלבונים ב"ישיבה" אחת, הגוף יהפוך את העודף לגלוקוז בתהליך שנקרא גלוקוניאוגנזה (Gluconeogenesis). כרגע אני לא אוכל יותר מ 30 ל 35 גרם של חלבונים בישיבה אחת (לדוגמה, כ 100-150 גרם של בשר שגודל על מרעה) ואני מגביל אותם לכ 80-90 גרם ליום.
שאר הקלוריות שלי במשך היום יגיעו משומן, בעיקר שומן רווי, כמו שמן קוקוס, חמאה מזוקקת*, שומן עגל ושומן כבש (grass fed), שמן זית, ביצים ובשר שמן.
*לצערי רק לאחרונה גיליתי שמוצרי חלב למניהם לא "מסכימים" איתי, אפילו אם רוב הקלוריות מגיעות משומן.

משפט מפתח לכל מי שעיניו נפקחו ממה שרשמתי למעלה:
שומן לא יעלה כמעט כלל את רמת האינסולין בדם!

בתמונה הבאה אתם רואים את ההרכב הקלורי והכמות בגרמים של הדיאטה שלי בשבעת הימים האחרונים:

הרכב קלורי והכמות בגרמים של הדיאטה שלי בשבוע האחרון

כמו שאתם רואים, יותר מ 80% מהקלוריות שלי מגיעות משומן, קצת יותר מ 11% מחלבונים וכ 7% פחמימות, אני אפילו רוצה להוריד את הפחמימות לכ 5%...
אני לא ממליץ לכולם לאכול כמוני כמובן, הדיאטה שלי היא בעצם הגבלת פחמימות ברמה הקיצונית ביותר. קשה לי להאמין שרובכם מסוגלים להגיע לרמה זו או שזה בכלל רצוי.
הגבלה והפחתה בסיסית של כמות הפחמימות תעזור לאנשים רבים, וכמו שאמרתי למעלה, הורדת סוכרים ודברי מאפה תגרום לשינוי גדול אצל רובינו. אם במקום לחם, ספגטי, אורז וכדומה, נהפוך את מרבית הצלחת לירקות, מעט מהחלבונים שגופינו זקוק לבנייה, והרבה שומנים בריאים - הרבה מהסממנים של התסמונת המטבולית יתחילו להשתפר.

* אני חייב להדגיש אבל, שככל שהאדם יהיה "שבור" יותר מבחינה מטבולית, הוא יצטרך להגביל יותר את כמות הפחמימות בדיאטה שלו, ודיאטה זו תהיה הכלי הטוב ביותר להורדת משקל והפיכה של התסמונת המטבולית.

הרמה בה אני מגביל את הפחמימות היום וה"אומנות" המדעית בה אני בונה את הדיאטה שלי, מראה את השינויים הכי גדולים, לא רק במשקל אלא גם ברמה הקוגניטיבית של המח, וזה מה שמענין אותי הכי הרבה.
אני ארחיב עוד ארכות על הדיאטה הזו והמצב המדהים בו אני נמצא היום, כאשר אינני תלוי כלל בפחמימות וברמות הסוכרים מהדיאטה שלי יותר. מצב בו האפשרות לשרוף שומנים היא אופטימלית. מצב בו אין לי נפילות אנרגייה במשך היום. מצב בו המח מחליף את סוג הדלק עליו הוא מתפקד לדלק זמין יותר ובריא יותר. מצב בו החשיבה הקוגניטיבית שלי היא אופטימלית. מצב בו אני מחליף אחת ולתמיד את חומר הבעירה של גופי ובעיקר של מוחי לשריפת שומנים וגופי קיטון.

 ברוכים הבאים לדיאטה הקיטוגנית.

 The Ketogenic diet


בפוסטים הבאים אני אסביר יותר על הדיאטה הנ"ל וכיצד גופינו פועל ביעילות מירבית בכל אספקט על שריפת שומנים.
וזה רק יהפוך להיות יותר ויותר מענין אז הישארו קשובים.







יום שבת, 8 בספטמבר 2012

שריפת פחמימות - המצב בו אנחנו נמצאים היום

אני רוצה להעמיק מעט על הצורך הבסיסי והיחסים המטבוליים של הפחמימות בגוף האדם. בכדי להבין כיצד לשרוף שומנים כחומר בעירה מועדף, נצטרך קודם להבין כיצד אנחנו "רצים" על שריפת פחמימות.
אז עכשיו אנחנו יודעים מהן פחמימות - מולקולות סוכר שונות מאוחדות יחד, הן נספגות לזרם הדם כגולוקוז (סוכר הדם), והן יכולות להאגר בכבד ובשרירים כגליקוגן (צורת איחסון הפחמימות בגוף האדם) או להשרף ישירות כחומר בעירה בתאים (כל עוד אנו רגישים לאינסולין).
בכל רגע נתון, ינסה גופינו לשמור על רמות קבועות של גלוקוז, אצל אנשים בריאים במצב של צום זה יהיה בין 75-100 מ"ל/ד"ל, בכדי להבהיר לחלקכם מה זה אומר - בערך כפית אחת בלבד של סוכר בכל גופכם בזרם הדם.
כאשר אנחנו אוכלים ארוחה רוויה בפחמימות וסוכרים, תעלה רמת הסוכרים בדם. אם הגוף אינו משתמש בפחמימות אלו במיידית, יש לו את היכולת לאחסנם (בעזרתו של אינסולין) בכבד ובשרירים כגליקוגן.
אנחנו יכולים לאגור כ 100-120 גרם (כ 400 - 500 קלוריות) של גליקוגן בכבד ועד כ 300 גרם (כ 1,200 קלוריות) של גליקוגן בשרירים, תלוי בגודלם. מה שמאוד מענין (אותי לפחות) זה שרק הכבד יכול ליצא את הגליקוגן חזרה לזרם הדם. לכבד יש אנזים מיוחד שנקרא גלוקוז 1 פוספט (glucose-1-phosphatase), אנזים זה מסוגל לפרק את הגליקוגן חזרה לצורתו המקורית ולהחזירו לזרם הדם כאשר יש צורך להעלות את רמת הגלוקוז. אנזים זה לא קיים בשרירים ולכן הגליקוגן המאוחסן בשרירים יכול להשרף ישירות אך ורק ע"י השרירים.
למה חשוב לנו לדעת את המידע הנ"ל?
כמו שאנו רואים, כמות איחסון הפחמימות בגופינו מוגבלת מאוד. וזו אחת הסיבות שפחמימות משמינות כל כך, מעבר לכמות שהגוף מסוגל לאחסן ולשימוש מיידי, הן יהפכו לטריגליצרידים בכבד וישלחו לאיחסון בתאים השומניים. בכמות גבוהה מספיק רמת הטריגליצרידים תעלה גם בדם (רמות גבוהות של טריגליצרידים מישהו? זה לא מהשומן שאתם אוכלים, תוציאו את זה מהראש).
 אגב, רמות הטריגליצרידים בדם הן אכן תוצאה ישירה של צריכת פחמימות וזה כבר ידוע בעולם הרפואה, ורמות גבוהות של טריגליצרידים הן אינדיקציה גבוהה הרבה יותר מכולסטרול לבד לתחלואות לב.

בימינו אנו, בניגוד לזמן בו אבותינו הסתובבו כציידים ולקטים, הפחמימות מהוות את מרבית התפריט היומי של האדם. לרוב הן יהיו פחממות מעובדות שיעלו את רמת הסוכרים גבוה מאוד. הפחמימות שיאוחסנו בשרירים יוכלו להשרף אך ורק ע"י פעילות גופנית שדורשת שריפת פחמימות (ככל שהפעילות תהיה לכיוון האנאירובי - יותר פחמימות ישרפו).

לרוב, אנשים שאינם עוסקים בפעילות גופנית על בסיס יומי ועדיין צורכים פחמימות, השרירים יהיו במצב רווי של גליקוגן. צריכה מתמדת של פחמימות עם השנים מכריחה את גופם לרוץ על שריפת סוכרים. הגנים שאיתם הם נולדו, שעוצבו לעבוד על שריפת שומנים (חומר הבעירה המועדף על האדם), נדחקים הצידה.
יש הבדל בין אדם לאדם בתלות המטבולית שלו בפחמימות, לרוב עם השנים, כאשר חוסר הרגישות לאינסולין גובר וצריכה תמידית של פחמימות ממשיכה, אנחנו נהפוך יותר למכונות ששורפות בלעדית פחמימות ואיחסון תמידי של שומנים ולא שריפתם. וזה כולל גם הרבה אנשים שעוסקים בפעילות גופנית!
האנזימים שמייצרים אנרגייה במיטוכונדריית התא יהיו "מומחים" בשריפת פחמימות אבל לא בשריפת שומנים, אנחנו הופכים להיות תלויים לחלוטין בפחמימות כחומר בעירה ובגלל שכמות האיחסון בגופינו מוגבלת מאוד (שוב, רק הכבד יכול ליצא גלוקוז חזרה לדם), אנחנו נהיה תלויים לחלוטין בפחמימות ממקור חיצוני על בסיס קבוע (מהדיאטה).
בעצם נוצר מצב עגום בו אנו תלויים במקור המזון שגורם לנו לבעיות מטבוליות רבות, כולל השמנה.

ועכשיו לחלק המרתק בשריפת גלוקוז - המח.
מוחינו זקוק בממוצע לכ 600 קלוריות ביום. הוא האיבר שצורך הכי הרבה אנרגייה במיוחד ביחס לגודלו. מה שמאוד מיוחד במוח האדם, שבניגוד לרוב האיברים בגוף, המח אינו מסוגל לשרוף חומצות שומן בצורה ישירה. במילים אחרות, לאנרגייה הרבה שהוא צורך, הוא אינו מסוגל לשרוף שומנים (יש לו מנגנון אחר ואני אגע בזה בפוסט הבא).
כאשר הפחמימות יהווה מקור אנרגייה קבוע, המח ישרוף אך ורק גלוקוז שמגיע מזרם הדם. וזה למה הרופאים והדיאטנים למניהם ידחפו אותנו להמשיך לצרוך פחמימות "מורכבות" - הם מאמינים שהמח תלוי בלעדית בגלוקוז מהדיאטה.
ואכן,רוב המחקרים המדעיים שמבוצעים בדרך כלל על זמן מאוד קצר (מכמה ימים עד לשבועיים), מראים על ירידה ביכולת המח והפיזית על דיאטה דלת פחמימות.
אבל אמונה זו נכונה אך ורק כאשר אנחנו מרגילים את מוחינו ואת גופינו במשך שנים לאספקה קבועה של פחמימות מהדיאטה.

הבה נחשוב על זה בצורה הגיונית - לפני החקלאות שהחלה לפני כ 10,000 שנים ובמשך יותר משתי מליון שנה, התפתח האדם על כדור הארץ, כאשר ברובו היתה גישה מאוד מוגבלת לפחמימות. האם זה הגיוני שמוחינו התפתח על חומר בעירה שכמעט ולא היה בנמצא. האם זה הגיוני שאבותינו אכלו דגנים סוכריים לארוחת בוקר? יוגורט סוכרי ודל שומן לעשר? אורז "מלא" וחזה עוף עם כוס מיץ תפוזים לצהריים? פירות כל כמה שעות וארוחת ערב מזינה של ספגטי עם רוטב דל שומנים? האם הם נשנשו על קרקרים כל שעתיים בשביל לשמור על רמת גלוקוז קבועה?
זה מה שכל מומחי התזונה והדיאטנים היום אומרים שכל אחד מאיתנו צריך לעשות בכדי להיות בריא.

ואני שואל - האם המדע הוליך את כולנו שולל בגלל מחקרים שבוצעו בהווה בו כולנו תלויים לרמה זו או אחרת בפחמימות?

הרי ברור שאם מוחינו היה תלוי בלעדית באספקה תמידית של פחמימות בתקופת התפתחות האדם, לא היינו שורדים עד כה.
מאיפה בדיוק היה משיג האדם הקדמון אספקה קבועה של פחמימות לדיאטה שלו? אם אי פעם תתקעו ללא מזון בטבע הפראי (חס וחלילה), הייתם מבינים מהר מאוד שפחמימות לא יהוו את צריכת הקלריות שלכם אם ברצונכם לשרוד. תצטרכו למצוא מקור קלורי אחר שיענה על הצורך לשרוד - מקור קלורי עשיר יותר... ;)
אגב, גודלו של המח האנושי הגיע לשיאו לפני 90,000 שנה, הוא נשאר קבוע במשך 60,000 השנה הבאות, במשך 20,000 השנה הבאות הייתה ירידה של כ 3% בגודלו ומאז המהפיכה החקלאית ירידה נוספת של 8% - ירידה של 11% בסך הכל מאז הגיע מוחינו לשיאו.(אפשר להגיע לכל הקישורים כאן).

עכשיו זה מתחיל להיות ברור - זה למה קשה לנו להפרד או להפחית משמעותית בכמות הפחמימות. כאשר אנחנו הופכים את מוחינו לאיבר ששורף בלעדית פחמימות, אנחנו נהיה תלויים בהם בקשר ביולוגי מאוד הדוק - אנשים יאחזו בהם בכל יכולתם, הם זקוקים לפחמימות לתפעול של המח ותפעול של גופם בכלל.

השאלה היא האם זהו המצב הטיבעי והאופטימלי של גוף האדם?

ישנה דרך אחרת, דרך טבעית יותר לדעתי, הדרך בה כולנו (כמעט) נולדנו לעולם. הדרך הביולוגית שלנו כבני האדם להיות רזים, ללא נפילות אנרגייה, ללא תלות בצריכה קבועה של מזון כל כמה שעות, ללא תלות ברמות הסוכר בדם. חומר בעירה קבוע, חומר בעירה שבו גופינו מתפקד בצורתו המירבית, חומר בעירה מועדף למח:

שריפת שומנים.

זה מה שכולנו רוצים לא?
על שריפת שומנים לאנרגייה וכיצד המח עובד ביכולת גבוהה יותר, בפוסט הבא...