יום שבת, 8 בנובמבר 2014

ציר עצמות - סגולות בריאותיות, ומתכון לדוגמה



ציר עצמות הוא אולי אחד ממקורות התזונה המסורתיים העשירים ביותר.
צריכת ציר על בסיס קבוע, היתה (והינה עדיין) מסורת בעלת סגולות בריאותיות רבות שהועברה בין הדורות השונים במשך אלפי שנים.
אם תבדקו לעומק, תגלו שמרקים וצירים, מהווים בסיס קולינרי כמעט לכל מטבח מסורתי מסביב לעולם.
בכל מסעדה בעלת שם, עומד ציר עצמות איכותי למטרות בישול שונות ורבות.

בעולמנו המערבי היום, ההתרחקות מאוכל מסורתי, והתבססות על תזונה פחמימתית, מעובדת, מהירה להכנה ומתועשת, גרמה לנו לשכוח מאחד ממקורות התזונה החשובים ביותר.
אולי גם אתם כמוני, עדיין זוכרים את סבתנו או אימנו היקרות, עומדות ובוחשות באהבה את ציר העצמות שעומד על הגז במשך שעות ארוכות...

אסור לתת למסורת הזו להעלם!

יום שישי, 31 באוקטובר 2014

תזונה קטוגנית בעלת אפקט מגן מהיפוגלקימיה

נפילת סוכר, או סתם עוד "כאב ראש חולף"?


לפני שנמשיך לפוסט, נא לעבור על ההגדרה של היפוגלקימיה:
היפוגליקמיה (בלועזית: Hpr) (גליק = מ"גלוקוז", המיה = מהמילה היוונות "המוס" שפירושה דם) או מיעוט סוכר בדם הוא מצב שבו רמת הסוכר בדם נמוכה באופן קיצוני מהרמה הנורמטיבית (בין 70 ל-110 מיליגרם לדציליטר דם). במצב כזה תפקודן של מערכות רבות בגוף עלול להפגע. המוח שהגלוקוז הוא מקור אנרגיה הראשי שלו עלול במיוחד להפגע ממצב זה.
במצב של היפוגליקמיה המוח מגרה את יותרות הכליה לשחרר את ההורמון אדרנלין, במטרה שיגרה את הכבד לשחרר סוכר לזרם הדם. המצאות של האדרנלין בדם, גורמת במקביל לתסמינים הדומים להתקף חרדה: עצבנות, הזעה, רעד ודפיקות לב. ולכן חולה בהיפוגליקמיה יהיה באי שקט ולכן יכול להיות אגרסיבי ואף אלים. סימנים נוספים במצב שבו ההיפוגליקמיה מחריפה הם חיוורון, חולשה פתאומית, בלבול, בחילה, ורעידות ולאחר מכן פרכוסים ועוויתות, במקרים קיצוניים עד כדי אובדן הכרה ומוות. בדרך כלל התסמינים יתחילו להופיע לאחר שרמת הסוכר צונחת אל מתחת ל-50 מיליגרם לדציליטר דם. (ויקיפדיה)
כולנו מכירים את ההרגשה הזו, לדרגה כזו או אחרת - ירידת סוכר שמשפיעה ישירות על תפקודינו, על מצב רוחנו, וההרגשה הכללית שלנו לאורך היום.
אם לא הוגדרתם כסוכרתיים, הסיכוי שתהיו מודעים לעליות וירידות הסוכר בדמכם במשך היום הוא אפסי. ומעבר לכך, רובנו לא יעשה את הקשר לאותה רכבת הרים, כסממן שמשפיע על תפקודינו.
אנחנו לומדים לחיות עם מצבים פזיולוגים שונים בחיינו, שנובעים מאותה רכבת הרים, ומפרשים זאת כחלק "נורמלי" מהתפקוד היומיומי שלנו.
אז תנו לי להגיד לכם משהו חברים, אין שום דבר "נורמלי" במצב המטבולי הזה!
עד לפני 4 שנים, גם אני לא עשיתי את ההקשר:
  • אני עדיין זוכר כיצד היו רועדות ידי בשעה 11 בבוקר, שעתיים אחרי אימון בוקר.
  • אני עדיין זוכר את הערפול שהייתי רואה בעיניים בזמן פעילות גופנית מאומצת אם לא הייתי צורך סוכר.
  • אני זוכר את הסחרחורות.
  • אני זוכר את נפילות האנרגיה, את ההרגשה שאני חייב להירדם בצהריים אחרי האוכל.
  • אני זוכר כיצד הייתי הופך לעצבני אם לא הייתי אוכל בזמן, עצבני מאוד (אי אפשר היה לעמוד לידי).
  • אני זוכר את השינוי הפתאומי במצב הרוח מרגע לרגע, את חוסר השלווה.
  • אני זוכר כיצד לא הייתי מצליח להתרכז, אף לא לשניה, אם הייתי פוסח על ארוחה, מה שהיה פוגע ביכולת שלי לעבוד עם אנשים.
  • איך לעולם לא העזתי לחשוב על צום, קצר כשיהיה (תשכחו מיום כיפור).
בין אם אתם מרגישים את השינוי הזה כמו שאני הרגשתי אותו בזמנו, או במקרה הטוב לדרגה נמוכה יותר, נשאלת השאלה האם זה מצב תקין?

יום שבת, 18 באוקטובר 2014

כיצד להילחם בסוכרת, לחץ דם גבוה והשמנה? עדות מהשטח

מדיאטה דלת שומן על בסיס "פחמימות מורכבות", לדיאטת פליאו, והישר לדיאטה קטוגנית על בסיס שומן - סיפורו של שלומי אשורי.



את שלומי היקר אני מכיר כחבר פעיל בקבוצתי בפייסבוק "תזונה קטוגנית".
מדי פעם הייתי עוזר לו עם שאלות מסוימות או התייעצות בנושא מסוים, אבל את סיפורו האישי לא הכרתי.
ואז זה השתנה, לפני מספר ימים, כאשר הוא שלח לי בפרטי מספר תמונות להמחיש את השינוי שהוא עבר, או יותר נכון עובר.
ביקשתי ממנו שיעלה זאת לקבוצה שלנו, ואולי לכתוב בקצרה על הדרך שהוא עשה, והוא נענה בחיוב מהר מאוד.

יום שני, 13 באוקטובר 2014

קטוזיס - מצב טבעי להתפתחות מוח התינוק



בפוסט הזה אני רוצה לחזור לנושא מרתק בעיני ובעיני רבים - העובדה שקטוזיס הוא מצב מטבולי טבעי ובלתי נפרד להתפתחות מוחו של התינוק.
להזכירכם, כתבתי על כך בעבר (קישור), וחשבתי שהעברתי את המסר בצורה די ברורה. אבל החלטתי לחזור לנושא, בכדי לחדד מספר נקודות, ולהבהיר מספר נושאים שנויים במחלוקת.

באותו פוסט קודם כתבתי שנולדנו לעולם בכדי לשרוף שומנים, כלומר, למצב מטבולי קטוגני.
וברגע שהתינוק מתחיל לינוק, כפי שתראו מייד, גופי קטון ממלאים תפקיד חשוב מאוד להתפתחות מוחו.

אולם אם בודקים את הדקויות, מגלים שבשעות הראשונות להולדתנו, אנחנו לא נמצאים בקטוזיס.
הנה חלק ממאמר מעולה שהובא לידי, אשר מסביר על צריכת אנרגיה וקטוזיס בפרט, אצל תינוקות מרגע הלידה, עם תרגום לעברית מתחת.
אותו מאמר אמור להוכיח שלא נולדים לעולם קטוגנים, אבל בדיעבד רק שימח אותי יותר:

יום רביעי, 8 באוקטובר 2014

אולי בכל זאת קצת פחמימות?

היתכן שדיאטה קטוגנית לא נותנת שום יתרון מטבולי בהשוואה לדיאטה נמוכה בפחמימות לא קטוגנית?
ובכלל, אולי אפילו כדאי לא להגיע למצב הזה?

מבולבלים?
לא כל כך מהר...

לאחרונה הובא לידי מחקר (קטן) שפורסם ב-2006 במגזין האמריקאי לתזונה קלינית (American Society for Clinical Nutrition), שהשווה בין דיאטה קטוגנית לדיאטה נמוכה בפחמימות, ונועד לבדוק האם יש הבדל מטבולי בשיפור הבריאות בין שתי הדיאטות.
חייב לציין, שעצם העובדה שהחוקרים הללו מכירים בעובדה שדיאטה נמוכה בפחמימות משפרת את בריאותנו, זה כבר צעד ענק לאנושות.
אבל לצערי, אבל עד סוף המחקר, מצטיירת לנו תמונה לא כל כך ורודה, ובכלל, כנראה שלקטוזיס אין שום יתרון מטבולי, ומעבר לכך, עדיף אולי הלעדיו. 

שימו לב לכותרת המחקר:


דיאטה קטוגנית נמוכה בפחמימות ללא יתרון מטבולי על דיאטה נמוכה בפחמימות לא קטוגנית

האומנם?

יום שבת, 4 באוקטובר 2014

אינסולין - גנרל מטבולי ראשי בבריאות האדם

Nature's ultimate goal - the perpetuation of life




אלברט איינשטיין טען, שבכדי להבין את מטרת החיים טוב יותר, אנחנו רוצים לעשות זאת דרך עיניה של אמא טבע.

אמא טבע היא זו שעיצבה את החיים על פני כדור הארץ, על פי עקרונות קדומים, ששוכללו על ידי האבולוציה במשך בליוני שנים, לכל דבר יש מקום ויעוד קריטי לקידום מטרה אחת נעלה.
כל היבט פזיולוגי שנבנה בתהליך האבולוציוני, נבנה בהתאם לאותו יעוד קריטי, ונועד לקדם את אותה מטרה.
חלק מאותם היבטים פזיולוגיים כל כך חשובים לייעוד זה, שהם שחקני מפתח שמשפיעים ישירות על בריאותנו.
לכן, לפני כל שאלה בפיזיולוגיית האדם (או כל חי אם תרצו), אנחנו רוצים להבין מה עומד מאחורי אותה מטרה קדומה, ובכך נבין כיצג אותם היבטים פזיולוגיים מקדמים או פוגעים בבריאותנו.
מעבר לכך, חשוב לציין, שאם הנחת היסוד תהיה שגויה מבסיסה, היא תוביל אותנו למסקנות שגויות של אותן עקרונות. אי לכך, הבסיס יהיה תמיד חלק קריטי בהבנת מטרותיה של אמא טבע, לא רק לנו בני האדם, אלא לכל חי באשר הוא.

בפוסט זה אנו נלמד על אחד ההיבטים הפזיולוגיים החשובים ביותר בבריאותנו, אם לא החשוב מכולם, מסר מטבולי שהונח על ידי אמא טבע כבר מהצעד הראשון של החיים על פני כדור הארץ.
שחקן מפתח בלתי נפרד לקידום אותה מטרה חשובה.

ובכן, מהי אותה מטרה נעלה של אמא טבע אתם שואלים?
פשוט מאוד...

העברת הגנום לדור הבא - המשך החיים על פני כדור הארץ.

אם אתם קצת מבולבלים מהקשר בין הפתיח לפוסט לבין הכותרת, אז לא לדאוג, עד סוף הפוסט אני מקווה שהדברים יתבהרו.
זהו פוסט ארוך מאוד, אבל מתבקש, בנושא אחד ההיבטים החשובים ביותר בבריאותנו.
שקלתי מספר רב של פעמים אם לחלקו למספר פוסטים נפרדים, אבל החלטתי להשאירו כפוסט אחד גדול, בכדי לרכז את המידע במקור אחד.

מבוא לפוסט:
  • המסר נולד
  • נושא המסר
  • המפתח למעיין הנעורים
  • אגירת אנרגיה - המפתח לרקמות השומן
  • אגירת סוכר וייצור שומן
  • המסר משתבש
  • נזקי הסוכר
  • הטעות הגדולה מכולן
  • הטיפול הרפואי הסטנדרטי - מסר לרופאים בקהל
  • אז מה עושים?
  • לסיכום
  • מקורות מידע

יום שישי, 22 באוגוסט 2014

דיאטה קטוגנית וסוכרת סוג 1? עדות מהשטח

האם זה אפשרי?


ככל שהפופולריות של הדיאטה הקטוגנית עולה, אני שואל את עצמי האם ישנם אנשים שלא יפיקו יתרון בריאותי מהגבלת הפחמימות? האם כניסה למצב מטבולי על בסיס שומן יכול להזיק?
כמעט כל טענה שנשמעת מהמומחים השונים או מאלו שמתנגדים לדיאטה, לרוב מגיעה מחוסר ידע, הכחשה, אמונות קודמות, אג'נדות כאלו ואחרות, ועוד.
בלי להכנס לכל הטענות והפרכתן, כי זה יגרר ארוכות, בא רק נגיד שאת רובן, אם לא כולן, ניתן להסביר ולהגיע למקור הבעיה אם רק חוקרים מספיק לעומק. אני חייב לציין, שהרבה פעמים אותה "בעיה", היא בכלל אינה בעיה, אלא איזשהו נתון או מספר מסוים, שפשוט מתפרש בצורה לא נכונה כלל.

עם כל זאת, למרות שקשה לי מאוד למצוא כאלו שלא יפיקו יתרון בריאותי ממצב מטבולי זה, אני נמנע מהלגיד שכולם "חייבים" לעלות על הדיאטה.
אני כמובן בעד שינוי דיאטטי כאמצעי לשיפור הבריאות, וזה תמיד יהיה ע"י הפחתת כמות הפחמימות והסוכרים, וכמובן עדיף שזה יבוצע בהתאם לתבנית האבולוציונית שלנו (פליאו לפחות).

במשך השנים, אחת השאלות הגדולות ביותר ששאלתי את עצמי, זה האם אדם עם סוכרת סוג 1, יכול להכנס למצב מטבולי קטוגני?

יום חמישי, 14 באוגוסט 2014

גלידה קטוגנית!


התגעגעתם לגלידה?
מה אם אני אגיד לכם שאתם יכולים להפסיק להתגעגע? הרגע חיסלתי גלידה קרמית, שוקולדית, מדהימה ומפנקת ללא ייסורי מצפון שמתאימה לדיאטה נמוכה מאוד בפחמימות, ואפילו קטוגנית!

!FAT-CREAM

יום ראשון, 20 ביולי 2014

גריוולעך



גריוולעך (גריבען או גלדי שומן בעברית), היא הדרך המסורתית של המטבח האשכנזי להכין את הדבר הקרוב ביותר לבייקון, או יותר נכון באנגלית pork rind, שהוא סוג של חטיף בו מטגנים את עור החזיר עד ליצירת "צ'יפסים" קראנצ'ים.
יהודי אירופה מצאו דרך כשרה ליצירת מאכל זה, הם פשוט היו מטגנים או אופים בתנור עורות של עוף או של ברווז, בתהליך שמפריד את העור עצמו מהשומן. נהוג גם להוסיף רצועות בצל לטיגון.
לשומן שהם היו מפרידים קוראים שמאלץ, והוא השומן בו המטבח הנ"ל קורא לרוב המתכונים המסורתיים (עוד לפני שנכנס לשוק קנולה וקודם כתחליף "בריא" וזול). ובגלל ששמאלץ בעל מרקם מאוד רך, הוא יכול להוות תחליף דומה לחמאה במתכונים בשריים.
את העור הקראנצ'י שנשאר מהתהליך פשוט ממליחים קלות או מוסיפים תבלינים לטען, ונהנים מחטיף ללא פחמימות וסוכרים, חסר רגשות אשמה.
אין יותר קל מכך.

יום רביעי, 9 ביולי 2014

השפעותן המטבוליות של הסטטינים (היינו "תופעות הלוואי") - היתכן שהם יותר פוגעים מאשר מועילים?



אחד האתרים האהובים עלי בנושא הבריאות הוא של שלי שלנדר, והוא נקרא "אני והסוכרת שלי" (Me and my Diabetes). במשך השנים, מאז שגיליתי אותו, עברתי על ראיונות רבים מתוכו, לחלק מהראיונות הקשבתי יותר פעמים מאשר אני יכול לספור, חלקם פשוט מעלפים.
לפני מספר שבועות, עליתי על אחד הראיונות הישנים יותר באתר, ראיון שהוקלט עם דר' רון רוזדייל הנוגע לתופעות הלוואי של לקיחת סטטינים. והוא פקח את עיניי.
למרות שכבר עברתי הרבה על נושא הכולסטרול, ולמרות שהרבה אנשים כבר מודעים לכך שכולסטרול הוא לא אינדיקטור לבריאותנו, הראיון הזה פשוט דחף אותי לבדוק קצת יותר לעומק.
עד היום, רופאים ממשיכים לדחוף לנו סטטינים להורדת כולסטרול, למרות שהמדע מאחורי התרופות הללו ורמות הכולסטרול בפרט מונחות על בסיס שגוי במקרה הטוב, אני הייתי אומר אף שיקרי. וזה פשוט מכעיס אותי.
החלטתי לקרוא עוד מאמרים (קישורים רק לחלקם בתחתית הפוסט).
במסגרת הקבוצה בפייסבוק, ניסיתי להעביר לחברים כמה מסרים בנושא, והופתעתי לגלות עד כמה מהם עדיין לא מוכנים לקבל את העובדה שרמות כולסטרול פשוט לא קובעות את בריאותם.
מעבר לכך, הייתי בהלם שחלקם עדיין נמצאים על תרופות להורדת כולסטרול (בפרטי).
זה פשוט מדהים אותי, הפחד הזה מהחוסר ידע, הפחד הזה ממה שהרופא אומר, הפחד הזה ממספר כזה או אחר.