יום שישי, 22 באוגוסט 2014

דיאטה קטוגנית וסוכרת סוג 1? עדות מהשטח

האם זה אפשרי?


ככל שהפופולריות של הדיאטה הקטוגנית עולה, אני שואל את עצמי האם ישנם אנשים שלא יפיקו יתרון בריאותי מהגבלת הפחמימות? האם כניסה למצב מטבולי על בסיס שומן יכול להזיק?
כמעט כל טענה שנשמעת מהמומחים השונים או מאלו שמתנגדים לדיאטה, לרוב מגיעה מחוסר ידע, הכחשה, אמונות קודמות, אג'נדות כאלו ואחרות, ועוד.
בלי להכנס לכל הטענות והפרכתן, כי זה יגרר ארוכות, בא רק נגיד שאת רובן, אם לא כולן, ניתן להסביר ולהגיע למקור הבעיה אם רק חוקרים מספיק לעומק. אני חייב לציין, שהרבה פעמים אותה "בעיה", היא בכלל אינה בעיה, אלא איזשהו נתון או מספר מסוים, שפשוט מתפרש בצורה לא נכונה כלל.

עם כל זאת, למרות שקשה לי מאוד למצוא כאלו שלא יפיקו יתרון בריאותי ממצב מטבולי זה, אני נמנע מהלגיד שכולם "חייבים" לעלות על הדיאטה.
אני כמובן בעד שינוי דיאטטי כאמצעי לשיפור הבריאות, וזה תמיד יהיה ע"י הפחתת כמות הפחמימות והסוכרים, וכמובן עדיף שזה יבוצע בהתאם לתבנית האבולוציונית שלנו (פליאו לפחות).

במשך השנים, אחת השאלות הגדולות ביותר ששאלתי את עצמי, זה האם אדם עם סוכרת סוג 1, יכול להכנס למצב מטבולי קטוגני?

הרי לסוכרתי סוג 1, תאי הבטא בלבלב לא עובדים כראוי, או לא עובדים בכלל, ואי לכך הגוף לא מייצר אינסולין. אינסולין, כהורמון אנאבולי, דרוש להרבה פעולות בגוף, בין השאר להכניס גלוקוז לתאים, בין אם זה ממקור דיאטטי או מייצור פנימי. מה שאומר שעל אותו אדם להזריק אינסולין ממקור חיצוני.
אני פה חייב לציין שעובדה זו, לא אומרת שיותר אינסולין, הוא הפתרון כלל וכלל, אלא כמו תמיד, היעילות של המסר הוא מה שחשוב לבריאותנו. כלומר כמה שפחות אינסולין שידרש לבצע את אותה הפעולה, כך בריאותו של אותו אדם תשתפר.
עוד משהו שחשוב לדעת, זה שהכנסת גלוקוז לתאים הוא רק תפקיד קטן, ולא עיקר הפעולות של ההורמון, כמו שהרבה חושבים. בין הפעולות השונות, אינסולין מאט מצב מטבולי שיכול לסכן חיים לאותו סוכרתי סוג 1 - חמצת קטוטית סוכרתית.
אותה חמצת היא הסיבה שרופאים כל כך מפחדים מתזונה קטוגנית. הם מקשרים את המצב המסוכן הזה, של סוכרתי סוג 1 (או סוג 2 מתקדם שתלוי באינסולין), לקטוזיס עם רמות גופי קיטון תקינות לחלוטין עקב השינוי דיאטטי.
קצת על אותו מצב מסוכן - ללא אינסולין, במקרה ואותו אדם עם סוכרת סוג 1 מפסיק עם הטיפול, רמות האינסולין בדם יורדות לאפס, וזה אומר שהכבד פשוט מאוד לא מקבל את המסר להגביל את שריפת חומצות השומן (אחד הסממנים הראשונים לסוכרת סוג 1 למשל, זה איבוד דרסטי של משקל - בלי אינסולין אי אפשר להעלות מסה).
ובגלל ששריפת השומנים עולה בלי הגבלה, רמות גופי הקיטון עולות גבוה מאוד. בטא היידקסיביוטראט, אחת מחומצות הקטון עולה ללא הגבלה, ויכולה להגיע ל-20 מילימולר בדם ומעלה, וזה אכן מצב מסוכן מסיבות שונות.
זהו כמובן מצב מאוד שונה מקיטוזיס נורמלי, שמגיע משינוי דיאטטי של הגבלת פחמימות, או אפילו ממצב של הרעבה לאדם עם לבלב פועל (אפילו חלקית). במקרים אלו, רמת חומצות הקיטון בדם נשארת בטווח התקין, ואף תרפיוטית למצבים מטבוליים רבים (בטא היידרוקיסיביוטראט אינה עולה מעל 5 מילימולר בדרך כלל).

להמשך קריאה על ההבדל בין קטוזיס תזונתי לבין חמצת קטוטית סוכרתית, אתם יכולים לקרוא בפוסט אורח שלי בבלוג הנפלא של אסף והגר פלדמן.

אחרי הבנה מהירה של סוכרת סוג 1, שאלתי את עצמי את השאלות הבאות:

  • האם סוכרתי סוג 1,שתלוי באינסולין ממקור חיצוני, יכול באמת להכנס לקיטוזיס, מבלי להסתכן בחמצת קטוטית?
  • האם ע"י אותן הנחיות בסיסיות לביצוע הדיאטה הקטוגנית, הצורך באינסולין ירד עד כדי כך שהכבד באמת מייצר גופי קטון להזנת המוח כמו לכל אדם אחר?
  • האם ניתן להישאר שם לטווח הארוך, בלי נפילות, בלי מקרי הייפוגלקמיה?


אני תמיד ידעתי שהגבלת פחמימות, בין אם אותו אדם נכנס או לא נכנס לקיטוזיס, תהיה האמצעי הטוב ביותר להתמודדות עם סוכרת סוג 1.
היתרון הגדול ביותר שאותם אנשים עושים לעצמם ע"י שינוי דיאטטי זה, הוא פשוט מאוד צורך בסיסי נמוך בהרבה של אינסולין בכדי לאזן את רמות הסוכר בדם.

פחות סוכר ממקור חיצוני - פחות צורך באינסולין. פשוט לא?

בחודשים האחרונים, מאז פתיחתה של הקבוצה הקטוגנית בפייסבוק, יותר ויותר אנשים מגלים עניין בדיאטה. חלקם אפילו עם סוכרת סוג 1, שכבר הגבילו פחמימות לרמה כזו או אחרת, אבל רוצים לתת צ'אנס לדיאטה קטוגנית, בכדי לראות אם ישנם שיפורים נוספים.
אני לא רוצה לצאת בכותרות מפוצצות, כי מספר הסוכרתיים סוג 1 שמודדים רמות גופי קיטון בדם שאני בקשר איתם הוא די מצומצם. אבל מאלו שמדווחים לי כבר מהשטח, זה נראה מאוד מבטיח.

לדעתי, האפשרות של מצב מטבולי קיטוגני כדרך בריאותית להתמודדות עם סוכרתי סוג 1, נראת אפשרית בהחלט!

במשך החודשים האחרונים, חברה יקרה לקבוצה אפילו עדכנה אותי על בסיס שבועי על רמות גופי הקיטון בדם אצלה, שנשארו קבועות ובטווח הבריא, וכמובן גם עדכנה אותי בכל השיפורים הבריאותיים שהיא עברה בדרך. אני מקווה להביאה לראיון בבלוג שלי בהקדם.

לבינתיים, עדות מאוד מרגשת של חברה לקבוצה, הועלתה. שמה קרן חורי, היא שנה ב' סטודנטית לרפואה, והיא בתחילת דרכה הקטוגנית. השינוי שהיא עברה, הוא אדיר. שמחתי מאוד לקרוא את עדותה, אולי צומחת לנו רופאה שתתמוך בהגבלת פחמימות כאפשרות ראשונה להתמודדות עם רוב המחלות המטבוליות, מאוד מעודד לשמוע.
אני פשוט אעתק לפה את הפוסט שהיא העלתה לקבוצה, חשוב לי מאוד שעדות כזו תשאר מונצחת, ולא תעלם לה לתהומות הפייסבוק.

רשות הדיבור לקרן:


הי כולם, חלקכם כבר מכיר אותי מהשאלות פה וכו׳, אני אספר את הסיפור שלי עם התזונה הקטוגנית בתקווה שאולי הנסיון שלי יוכל לסייע למתלבטים, לסוכרתיים ולכל יתר החברים בקבוצה. אזהרה: זה ארוך!
רקע אישי:
קוראים לי קרן, אני בת 27 סוכרתית טייפ 1, 17 שנים, מטופלת בזריקות אינסולין. אני עורכת דין במקצועי וסטודנטית שנה ב׳ (החל מאוקטובר 14׳) לרפואה באוניברסיטת בן גוריון.
איך הגעתי לכאן:
הרומן שלי עם הקבוצה החל בכך שפגשתי במקרה את עמית פרלמן בגפן מדיקל לפני כשנה, והוא סיפר לי שהוא ירד במשקל ואיזן את רמות הסוכר באמצעות תזונה קצת משונה, והפנה אותי לדף הפייסבוק של הקבוצה.
הייתי צמחונית אז, ועצם הרעיון של לאכול בעיקר בשר (שלא לדבר על שומן...) זעזע אותי. אבל הייתי סקרנית אז עקבתי אחרי הפוסטים בקבוצה מידי פעם. לפני כמה חודשים, אחרי תקופת בחינות ראשונה ומלאה בסטרס, בדיקות הדם שלי הראו תוצאות חריגות: ה-a1c עלה מ-6% בד״כ ל-7%.. והפריטין היה ברצפה.
החלטתי להתחיל לאכול בשר. התזונה שלי עד אז כללה בעיקר קטניות, גבינות, ירקות, פירות ואגוזים. הייתי רעבה רוב הזמן, עם חשקים תמידיים למתוק, למרות שאכלתי ״מאוזן״. יום אחד אכלתי נתח בשר שומני לארוחת צהריים מוקדמת (בלי ארוחת בוקר) אחרי שנים של תזונה מאוד דלה בשומן מכל סוג. להפתעתי הרגשתי אחר כך שובע למשך שעות ארוכות. לא התחשק לי משהו מתוק אחרי האוכל, ולא רציתי לנשנש משהו שעתיים אחרי ... הסוכר לא עלה אחרי האוכל.
בערך באותו זמן, למדנו בשיעור ביוכימיה על כך שהגוף יכול להתקיים חיים שלמים ללא פחמימות אך מוכרח לקבל כמויות מסוימות של חלבון ושומן שבלעדיהם לא נוכל להתקיים. כבר אז הטרידה אותי העובדה שלמרות הנתונים הללו, ההמלצה היא לצרוך מינימום של 55% מהתזונה מאותן פחמימות מיותרות. לא קיבלתי תשובה מספקת, אז התחלתי לראות את הסרטונים ולקרוא את המאמרים והספרות שאביב מייזלין היקר ואתם מעלים כאן, וקיבלתי תשובות לשאלות רבות. כשהיו לי מספיק נתונים מדעיים החלטתי לנסות בעצמי, בלי פליאו וכו׳- קפיצת ראש לקיטוגנית.
תהליך הכניסה לתזונה הקטוגנית:
ראשונות לרדת היו הפחמימות ה״כבדות״: לחם, קטניות, עוגיות וסוכריות גומי, אחר כך מוצרי החלב ולבסוף הפירות ורוב הירקות. במקביל התחלתי להוסיף שומן מן החי.
סוכרת וקטוגניות:
עקבתי באופן אדוק אחר התנודות ברמות הסוכר (יותר מעשר בדיקות ליום), ונדהמתי בכל פעם לגלות שככל שאני מתמידה, כך אני זקוקה לפחות ופחות אינסולין!
מ-28 יחידות לנטוס ירדתי ל-18 יח׳ בימים שאני מתאמנת, ו-21 בימים שלא. ממינימום של 6 יח׳ (ומקס של 12 אם יש קינוח) לייספרו לארוחה, ל 1-3 יח׳ לארוחה מלאה (כולל קינוח!!). מ 5-6 זריקות ליום ל 2-3 זריקות. כמעט ללא צורך ב״תיקונים״, ללא תשישות של סוכר גבוה ובלי רעב מתמיד. אני מרוכזת וחיונית יותר, נמרצת ועירנית וקל לי לקום בבוקר. חשוב לי להדגיש שהתנודת לאינסולין ירדה פלאים אך הרגישות לפחמימה ולאימוני כוח והאדרנלין שהם מביאים עימם עלתה עקב בסיס אינסולין נמוך. התוצאות הטובות ביותר היו בימים של פעילות אירובית ארוכה בעצימות בינונית.

תקופת ההסתגלות לא הייתה פשוטה... כי הייתי צריכה להרגיל את הגוף לחיות אחרת בכמה חזיתות - היו לי היפואים בלילה (בגלל יותר מידי לנטוס ) שהובילו לסוכר גבוה בבקרים (קורטיזול), או לאכילה של פחמימות באמצע הלילה, שהאריכו את ההסתגלות. נפילות סוכר במהלך אימוני אירובי ועליה חדה ברמות הסוכר אחרי אימוני כח. כל פרי קטנטן שאכלתי בהתחלה הקפיץ לי את הסוכר, ואפילו הירקות שבעבר לא חשבתי שאני צריכה בכלל אינסולין כשאני אוכלת- חייבו התייחסות אינסולינית (מעט מאוד, אבל עדיין ...). ואז זה קרה.

הצלחתי להבין כמה אינסולין בדיוק אני צריכה ומאילו מאכלים אני צריכה להימנע. קמתי כל בוקר עם סוכר מושלם שנע בין 75-95, כל היום הסוכר יציב, ללא נפילות סוכר וללא קפיצות חדות, אני מתחילה ארוחה על 90 ומסיימת על 120-140, שעתיים אחרי אני כבר בחזרה על 90-100. פלא.
מה אני אוכלת?
אני אוהבת ארוחות בוקר אז בדרך כלל זה 2 ביצים עם חמאה (במגוון צורות הכנה), אמריקאנו ופירות יער קפואים עם קצת שמנת מתוקה. זה בד״כ מחזיק אותי שבעה עד שעות אחה״צ המאוחרות (באמצע קפה בלי כלום וכמה קוביות שוקולד 100%). אז אני אוכלת את הארוחה העיקרית שלי: סטייק אנטריקוט של כ120 גר׳/ המבורגר ביתי/ פילה סלמון/ סלמון מעושן עם גבינת שמנת/ ביצים מעניינות. הכל מטוגן בחמאה/גהי/ שמן קוקוס או בחתיכת שומן של הבשר עצמו לפעמים מוסיפה קצת יין אדום (לוקח לי פחות מ10 דקות להכין את הארוחה שלי) וכמה עלים של חסה. בערב מתאמנת, אחרי האימון אוכלת קצת צ׳דר ומלפפון, קפה עם קצת שמנת מתוקה ואולי עוד קוביה אחת של שוקולד מריר או 2-3 אגוזים (אני מכורה ומנסה להיגמל).
יש ימים שלא בא לי לאכול צהריים או שאני מתאמנת מאוחר יותר ואז אני אוכלת כפית חמאה או מרק ובערב סלמון מעושן או את הארוחה שדילגתי עליה אם אני רעבה. אני אוכלת כמה שבא לי, לא מגבילה כל כך, אבל מרגישה שבעה די מהר.
מילה לסיום:
היו טעויות בדרך, כמו המון שוקולד 100%, שמן קוקוס בכפית, יותר מידי גבינות שמנות, בשר בבוקר (עושה לי רע...), יותר/מעט מידי אוכל, יותר מידי אגוזים וכו׳. אני עדיין בהסתגלות, כל פעם מנסה דברים חדשים במסגרת מגבלת הפחמימות ומנסה להשתפר. בסופו של דבר- זה עושה לי בעיקר טוב, אמשיך לעדכן.
יום מקסים לכולן/ם ותודה רבה על כל הטיפים, העצות והמתכונים, אתם נפלאים!


רמת גופי קטון נורמלית לחלוטין בטווח הבריא לקרן על דיאטה קטוגנית

תודה לך קרן על העדות הנפלאה, ובהצלחה בהמשך, ממני ומהקבוצה הקטוגנית!

3 תגובות:

  1. שלום אביב
    היום התוודעתי לבלוג שלך דרך מישהי מפורום פליאו ישראל. מאד מזדהה. אני כבר קטוגני כמה שנים טובות. להלן מספר הגיגים שעלו אצלי כאשר קראתי חלק מהפוסטים שלך, ביחוד בענין סכרת שקרוב לליבי.
    נושא קריטי שלא ראיתי אותך מתיחס אליו בנושא סכרת סוג 1 ו 2 ו3 (אלצהימר) - רמת האומגה 3 בתזונה וברקמות. אומגה 3 , ספציפית DHA, ברקמות כל התאים משפיעה ישירות על יעילות ה Glucose Transporters וביחוד GLUT4 בשרירים ו GLUT1 במוח.
    תועלת נוספת בחומצת השומן השניה שיש בשמן דגים EPA היא מניעה של תגובה אוטואימונית המאפיינת סכרת סוג 1 בה המערכת החיסונית תוקפת את תאי בטא בלבלב
    משתי סיבות אלו מחסור באומגה 3 מחמיר מאד את הסכרת ולהיפך- תזונה עשירה באומגה 3 משמן דגים משפרת את הרגישות לאינסולין ומאפשרת לגוף לשמור רמת גלוקוזה נורמלית עם פחות אינסולין. הנושא נחקר רבות ותוכל למצוא עליו חומר באתר שלי www.omega3galil.com , חפש במרכז המידע (הדג הצהוב) אומגה 3 וסכרת.
    עוד הערה קטנה לדעה שאני קורא אצלך וגם אצל דעאל שלו זה שטריגליצרידים גבוהים הם דבר רע \ מזיק \ גורם למחלות לב. לא ברור לי אם אתה באמת חושב כך או שאתה רק מצטט אחרים (לא קראתי את כל הפוסטים שלך) אבל טריגליצרידים כידוע לך כלל אינם חומר אלא צורה בה ארוזות חומצות שומן בדם בתוך הLDL וברקמת השומן בתאי השומן. טריגליצרידים הם ברובם שומן רווי ואז הם תמיד טובים ובחלקם הקטן שומן בלתי רווי ואז הם יכולים להיות אומגה 3, 6 או 9 או כל חומצת שומן אחרת. יש גם טרילגיצרידים שהם תערובת של חומצות שומן שונות. המקרה היחיד בו טריגליצרידים עשויים להיות מזיקים הוא כאשר הם עשויים משומן טרנס ואז הנזק שלהם הוא בעצם היותם טרנס ולא מעצם היותם טריגליצרידים.
    אז מה זה בעצם "טריגליצרידים גבוהים"? רמת הטריגליצרידים בדם מיצגת את קצב יצור רקמת השומן ברגע נתון. הקצב יכול להיות גבוה חיובי ואז אנו משמינים או שלילי ואז אנו מרזים, כלומר עצם נוכחות ה ט"ג בדם לא אומרת כלום לגבי היעד שלהם- האם הכבד שולח כרגע פחממות שהומרו לשומן רווי אל רקמת השומן או שכרגע אנו במצב ארובי \ קטוגני שבו הכבד מושך שומן רווי מרקמת השומן כדי ליצר גופי קטון. בכל מקרה ט"ג לא שוקעים בדופן כלי הדם, לא גורמים לטרשת עורקים ולא מזיקים (טרשת עורקים שהיא ההתחלה של כל מחלת לב נגרמת מדלקת כרונית בדופן כלי הדם הנגרמת ממחסור באומגה 3 ועודף אומגה 6).
    עוד נושא שכדאי להתיחס אליו בנושא של תזונת ספרטאים הוא בטא אוקסידציה, שוב לא ראיתי שאתה מתיחס אליו אבל באמת לא קראתי את כל הפוסטים שלך אז אולי עוד אמצא התיחסות. באתר שלי, גם במרכז המידע או בדף הרצאות יש הרצאה שאני מעביר לספורטאים בו מפורטים נתיבי יצור האנרגיה בגוף כולל המסלול של בטא אוקסידציה שהוא יעיל מאד ומועיל מאד במצב של מאמץ עצים
    בכל אופן ישר כוח, אני מאד נהנה מהפוסטים שלך ואמשיך לעקוב
    בברכה
    גיא בן צבי

    השבמחק
    תשובות
    1. הי גיא, שמח שמצאת את הבלוג מעניין.
      אני מסכים שחומצות אומגה שלוש נחוצות לבריאותנו. כמו שאני בטוח שאתה יודע, הזמינות לנו ביולוגית מגיעות משומן מהחי, בעיקר מחיות שרעו עשב או דגי פרא ומעמקים.
      על הדיאטה שלנו כמו שאתה יודע, מקבלים זאת לבד כל עוד האיכות של המזון הוא סביר ומעלה (לא עוגות קמח שקדים קטוגניות זה לא אופטמלי). יש כאלו שיצטרכו לתסף, בכדי "להשלים פערים" אם תרצה.
      העניין של הטריגליצרידים מורכב יותר, אנחנומדברים על הסוג שהכבד מייצר, בעיקר מעודף פחמימות, ומהחוסר יכולת של הגוף לשרוף שומן כאנרגיה. אי לכך זה לאוו דווקא הן הבעיה, אלא יותר אינדיקציה לתנגודת להורמונים וצריכה מרובה של פחמימות, שהיא הבעיה האמיתית.
      בטא אוקסידציה (שריפת שומן), אני מאמין שרשמתי הרבה על כך, זה בעצם שלב חשוב של לפני קטוזיס וחלק בלתי נפרד. בכל מקרה, את הנושא עצמו אני מכיר כי קורא המון, כולל ספרים ומאמרים. לצערי אני לא יכול להעלות הכל לבלוג. אני משתדל לעשות כשיש לי את החשק או הרצון, אבל יש כל כל הרבה גבר, ואני רק עושה זאת מזמני וממה שאני יכול.
      אם תשים לב זה לא בלוג קבוע, אני כותב כשאני יכול.
      עדיין, מאמין שתמצא שהעלתי את הנושא רבות פה בבלוג.
      אם היית פה לידי לפתח שיחה, זה היה אחרת. אני מאוד אוהב לדבר על הנושא.

      אני חוזר ואומר:

      בריאותו של האדם תקבע על פי היכולת של גופו לשרוף שומן ולא גלוקוז לאנריגה לאורך חייו.
      זה לקוח מרון רוזדייל, וככל שחוקרים יותר לעומק, המשפט הפשוט הזה מסכם את כל מה שיש להגיד על בריאות האדם.

      אגב, איך אתה יודע שאתה קטוגני?

      מחק
  2. לקוראים שלום.
    מישהו/מישהי השאירה את ההודעה הזו:
    "אביב שלום איך אפשר ליצור איתך קשר בפרטי,למטרת התיעצות תודה"
    אבל אני ממש בטעות מחקתי אותה, ולא מצליח להחזירה.

    אני מקווה שאת/ה קוראים את התגובה שלי.
    הכי נוח לי ליצור קשר דרך פייסבוק נכון להיום, אני מאמין שיש לי אימייל של הבלוג איפשהו, אבל אני לא משתמש בו. אם יש לכם חשבון פייסבוק, אשמח לשמוע מכם שם.

    השבמחק