תזונה קטוגנית בעלת אפקט מגן מהיפוגלקימיה

נפילת סוכר, או סתם עוד "כאב ראש חולף"?

לפני שנמשיך לפוסט, נא לעבור על ההגדרה של היפוגלקימיה:

היפוגליקמיה (בלועזית: Hpr) (גליק = מ"גלוקוז", המיה = מהמילה היוונות "המוס" שפירושה דם) או מיעוט סוכר בדם הוא מצב שבו רמת הסוכר בדם נמוכה באופן קיצוני מהרמה הנורמטיבית (בין 70 ל-110 מיליגרם לדציליטר דם). במצב כזה תפקודן של מערכות רבות בגוף עלול להפגע. המוח שהגלוקוז הוא מקור אנרגיה הראשי שלו עלול במיוחד להפגע ממצב זה.
במצב של היפוגליקמיה המוח מגרה את יותרות הכליה לשחרר את ההורמון אדרנלין, במטרה שיגרה את הכבד לשחרר סוכר לזרם הדם. המצאות של האדרנלין בדם, גורמת במקביל לתסמינים הדומים להתקף חרדה: עצבנות, הזעה, רעד ודפיקות לב. ולכן חולה בהיפוגליקמיה יהיה באי שקט ולכן יכול להיות אגרסיבי ואף אלים. סימנים נוספים במצב שבו ההיפוגליקמיה מחריפה הם חיוורון, חולשה פתאומית, בלבול, בחילה, ורעידות ולאחר מכן פרכוסים ועוויתות, במקרים קיצוניים עד כדי אובדן הכרה ומוות. בדרך כלל התסמינים יתחילו להופיע לאחר שרמת הסוכר צונחת אל מתחת ל-50 מיליגרם לדציליטר דם. (ויקיפדיה)

כולנו מכירים את ההרגשה הזו, לדרגה כזו או אחרת - ירידת סוכר שמשפיעה ישירות על תפקודינו, על מצב רוחנו, וההרגשה הכללית שלנו לאורך היום.
אם לא הוגדרתם כסוכרתיים, הסיכוי שתהיו מודעים לעליות וירידות הסוכר בדמכם במשך היום הוא אפסי. ומעבר לכך, רובנו לא יעשה את הקשר לאותה רכבת הרים, כסממן שמשפיע על תפקודינו.
אנחנו לומדים לחיות עם מצבים פזיולוגים שונים בחיינו, שנובעים מאותה רכבת הרים, ומפרשים זאת כחלק "נורמלי" מהתפקוד היומיומי שלנו.
אז תנו לי להגיד לכם משהו חברים, אין שום דבר "נורמלי" במצב המטבולי הזה!
עד לפני 4 שנים, גם אני לא עשיתי את ההקשר:

• אני עדיין זוכר כיצד היו רועדות ידי בשעה 11 בבוקר, שעתיים אחרי אימון בוקר.
• אני עדיין זוכר את הערפול שהייתי רואה בעיניים בזמן פעילות גופנית מאומצת אם לא הייתי צורך סוכר.
• אני זוכר את הסחרחורות.
• אני זוכר את נפילות האנרגיה, את ההרגשה שאני חייב להירדם בצהריים אחרי האוכל.
• אני זוכר כיצד הייתי הופך לעצבני אם לא הייתי אוכל בזמן, עצבני מאוד (אי אפשר היה לעמוד לידי).
• אני זוכר את השינוי הפתאומי במצב הרוח מרגע לרגע, את חוסר השלווה.
• אני זוכר כיצד לא הייתי מצליח להתרכז, אף לא לשניה, אם הייתי פוסח על ארוחה, מה שהיה פוגע ביכולת שלי לעבוד עם אנשים.
• איך לעולם לא העזתי לחשוב על צום, קצר כשיהיה (תשכחו מיום כיפור).

בין אם אתם מרגישים את השינוי הזה כמו שאני הרגשתי אותו בזמנו, או במקרה הטוב לדרגה נמוכה יותר, נשאלת השאלה האם זה מצב תקין?

סמפטומים של היפוגלקמיה

כאשר המוח תלוי פזיולוגית בסוכר, ההשפעה של סוכר נמוך, או עליות וירידות חדות ברמות הסוכר, הינן הגורם המרכזי בהרבה מקרים של הסמפטומים בתמונה הבאה:

ואני אוסיף - שינוי דרסטי במצב רוח

ירידה של סוכר בדם מתחת לרמה מסוימת, תגרום לשרשרת ארועים שתפורש כסמפטומים הנ"ל. לפעמים אפילו אם תראו קריאת סוכר גבוהה, או תקינה בעיקרון, אם היא נמצאת בירידה חדה, היא תגרום לתגובה הורמונליות שמאותתת למוח על משבר אנרגיה.
הסמפטומים הללו נגרמים במצב מטבולי בו המוח תלוי בסוכר בלבד.
הרשו לי להדגיש זאת:

אם אותו אדם מבסס את תזונתו על פחמימות, כמו כמעט כל אחד מאיתנו היום בעולם המערבי, אז אכן, מוחו יהיה תלוי בסוכר לאנרגיה.

מעבר לכך, ככל שאותו אדם יהיה מאותגר יותר מטבולית, התלות של הגוף והמוח בסוכר עולה.
הרי אם תנגודת האינסולין מתעצמת, נמנעת ממנו גישה לשרוף שומן. וכאשר היכולת של הגוף לשרוף שומן מתדרדרת, והתלות בסוכר תעלה, עליות וירידות בסוכר הדם, יהיו מורגשות אף יותר.
לכן ההשפעה של נפילת הסוכר, הינה תופעה מאוד מוכרת לסוכרתיים, היא לעיתים הופכת להיות סיכון ממשי לחייהם.
כל סוכרתי שעבר מקרי היפוגליקמיה בעברו, יודע בדיוק על מה אני מדבר.

אירועי היפוגליקמיה הם תופעה נפוצה ומוכרת אצל חולי סוכרת המטופלים באינסולין, בשל העדר המנגנון המווסת אוטומטית את הפרשת האינסולין מהלבלב כתגובה לרמת הסוכר בדם. מינון-יתר של אינסולין שהזריק לעצמו המטופל, דילוג על ארוחה, או פעילות גופנית מוגברת יגרמו לתופעה זו. במקרה כזה הטיפול המיידי הוא צריכה מהירה של גלוקוז באוכל או משקה, ובמקרה קיצוני - הזרקת גלוקגון.

נפילות סוכר כל כך מדאיגות את הרופאים והדיאטניות, שעל ידי הבנה כושלת של פזיולוגיית גוף האדם, נוצר מערך שלם של המלצות תזונה שרק ממשיכות לפגוע בבריאותנו, אבל לעולם לא מטפלות בשורש הבעיה.
אותן המלצות הזויות מיועדות להשאיר את רמות הסוכר "מאוזנות", וכביכול למנוע היפוגלקימיה.
כשאני אומר "מאוזנות", אני כמובן מתכוון לדרכים שונות להעלות את רמות הסוכר חזרה מעלה, שחלילה לא ירדו לטווח המסוכן.
מי לא שמע על ההמלצות לאכול 7 ארוחות ביום? לאכול כל 3 שעות? לא לפסוח על ארוחות? לאכול פירות בין לבין? לוודא שישנן פחמימות "מורכבות" בכל ארוחה?

מעבר לכך, ממש מפתיע אותי לשומע, אנשים שאמורים בעקרון לתמוך בתזונה נמוכה בפחמימות (דיאטת פליאו למשל), שטוענים שיש צורך לאכול "פחמימות בטוחות" כחלק מהדיאטה, בכדי למנוע את אותו "מצב מסוכן".

שוב פעם הנחת יסוד שגויה
הטעות הגדולה ביותר שתמיד חוזרת על עצמה, היא חוסר הבנה של פזיולוגית גוף האדם, ובעיקר התלות המטבולית של המוח בסוכר.
אז נכון, אם אתה תלוי בסוכר להפעלת המוח, אתה תרגיש את הירידות והעליות של הסוכר בצורה ישירה, ובכך כל ההשלחות של היפוגלקימיה יחולו עליך.
ונכון, דיאטה נמוכה בפחמימות, אפילו אם היא לא קטוגנית תעזור להתמודד עם המצב (גם זה תלוי באדם, ומה הוא מגדיר "נמוך בפחמימות"?).

אבל מה קורה אם פחמימות מפסיקות להוות מקור קלורי דיאטטי?
מה קורה אם שומן וגופי קיטון מחליפים את מרבית האנרגיה הדרושה לגוף מסוכר, בעיקר למוח?

לא אכנס לויכוח הסתמי - האם קטוזיס זה מצב מטבולי "טבעי" או "לא טבעי" לאדם, כי הוא לא קשור למטרת הפוסט.

מה שחשוב לי להראות בפוסט הזה, שההפך הוא הנכון -
דיאטה שמבוססת על שומן, ללא פחמימות (קטוגנית), הינה בעלת אפקט מגן מהיפוגלקמיה.

נתחיל מהעובדה הפשוטה:

לגוף יש יכולת מלאה להשאיר סוכר מאוזן בדם, ללא צורך לאכול פחמימות, והוא אף עושה זאת אף טוב יותר בלעדיהן.

אם אתם לא מודעים לעובדה הזו, אני מצטער, זהו חור רציני בהשכלה על פזיולוגית גוף האדם.
במקרה ואתם מודעים ליכולת הזו, אבל חוששים שהגוף נכנס ל"סטרס" בגלל הצורך לייצר עוד סוכר כביכול (בדרך כלל מגיע מאלו שממליצים על "פחמימות בטוחות"), ההנחה הזו שוב, מבוססת על מידע שגוי.

תנו להסביר לכם משהו ידידי, אנחנו תמיד מייצרים ומייצאים גלוקוז מהכבד (מייצרים סוכר ע"י גלוקוניאוגנזה), זהו חלק בלתי נפרד מהפיזיולוגיה שלנו -
כן, גם אם אנחנו אוכלים פחמימות, או לא אוכלים פחמימות!

בכדי להבין זאת טוב יותר, שימו לב לגרף הבא, שלקוח ממאמר שמפרט על צריכת אנרגיה במצב של צום (הסבר שלי מתחתיו):

Schematic diagram depicting approximate changes in substrate metabolism. During fasting, fuel oxidation gradually shifts from carbohydrates to mainly lipids as oxidative source. Lipolysis increases strongly and provides the body with fatty acids, which are partly but progressively reesterified into triglycerides. As a consequence of liver fatty acid oxidation, ketone bodies (KB) are produced as an alternative energy source for the brain when glucose becomes less available. Also, increased lipid oxidation will decrease terminal glucose oxidation. However, endogenous glucose production, consisting of gluconeogenesis (GNG) after ∼40 h of starvation, provides the body with sufficient glucose for basal glucose-dependent processes. GGL, glycogenolysis; TGest, triglyceride reesterification

נקודות להבנה מהמאמר, והגרף למעלה:

• ניתן לראות בברור את השינוי ביחס שבין סוכר לשומן כמקור אנרגטי לגוף האדם. מהרגע שאנחנו מתחילים לצום (ובכך מפסיקים לאכול פחמימות), מתחיל הגוף לפנות ליותר ויותר שומן כמקור אנרגטי.
• בגלל שפחמימות לא נצרכות, האנרגיה שמגיעה מסוכר דיאטטית, יורדת משמעותית מן הסתם (מצוין כגלוקוז דיאטטי - Glucose uptake).
• שומן הופך למקור אנרגיה עקרי (מצוין כ TG ו Lipolysis).
• ייצור הסוכר (מצוין כ GNG) נשאר קבוע! וזו נקודה חשובה מאוד להבנה - זה אומר שכמות ייצור הסוכר הטבעית של הגוף (שמתבצעות גם עם פחמימות בדיאטה!), ככל הנראה הינה הכמות הפיזיולוגית המינימלית והבסיסית שלנו לאנרגיה מסוכר.
• שימו לב בירוק, שגופי קיטון מתחילים לעלות מעלה ולהופיע בדם כבר מהיום הראשון (מצוין כ KB). גופי הקיטון יחליפו את מרבית האנרגיה הנדרשת למוח בהמשך (תהליך שלוקח יותר מ 70 שעות למקסם).

לא רק בצום!
המאמר מבוסס על אנשים שצמים, כמו הרבה מאמרים ומחקרים שנעשו בנושא עוד משנות השישים.
הוא מראה את היכולת של הגוף לפנות למקורות אנרגיה שמקורן בעיקר משומן, ולא מסוכר, אבל חשוב לי להדגיש, לאלו שעדיין לא הבינו:
אנחנו מן הסתם לא צריכים לצום בכדי להיכנס למטבוליזת שומנים, אלא פשוט להוריד את הפחמימות מהדיאטה!
יש הבדל ענק בין תזונה קטוגנית שמגבילה פחמימות, לבין קטוזיס שמתפתח כאשר אנחנו לא אוכלים כלל (צום) - רק אחד מהם הוא בר קיום לטווח הארוך, ומספק לגוף את כל הדרוש לו לפעילות אופטימלית של שריפת שומנים.

הגוף לא נכנס ל"סטרס" כי הוא חייב להעלות את קצב ייצור הסוכר!
אם לא הבנתם, אני אדגיש שוב - סוכר תמיד מיוצר בגוף האדם, בין אם אנחנו אוכלים פחמימות או לא.
פשוט התלות הפזיולוגית של הגוף בסוכר לאנרגיה יורדת משמעותית כשלא אוכלים אותן.
אותה כמות שמיוצרת תמיד ברקע, נשמרת לפעולות הבסיסיות להן גלוקוז נחוץ - כמו שציינתי מעל, ככל הנראה הכמות הבסיסית לצורך המינימלי שלנו בסוכר.
כפי שתראו מיידית אפילו המוח מפסיק להיות תלוי בסוכר ברובו, מה שאומר שהצורך בסוכר יורד לפחות מ 50 גרם ליום, כמות שמסופקת בקלות על ידי אותו תהליך טבעי של ייצור הסוכר.

המוח פונה לחומצות קיטון
זו נקודה חשובה ביותר להבנה - היפוגלקימיה גורמת לשלל התופעות השליליות של ירידת סוכר, פשוט מאוד כי המוח תלוי בסוכרים להפעלתו (כאשר אתם לא בקטוזיס).
ההמרה המטבולית לגופי קיטון כמקור אנרגטי למוח, לוקחת מספר שבועות, כאשר בזמן הזה מתפתחת היכולת האינזימטית של המוח להשתמש בגופי קיטון, בעיקר בבטא-היידרוקיסביוטראט כמקור אנרגיה (ראו פוסט על תהליך ההסתגלות).

לכן, אם מוחיכם תלוי בסוכר, אין לו את האפשרות המיידית לפנות למקור אנרגיה חילופי בין רגע - מה שאומר שהיפוגלקימיה תהיה בעלת השפעה ישירה, ובמקרים חמורים אף מסכנת חיים (משבר אנרגיה).

כאשר גופי קיטון מהווים את מרבית האנרגיה הדרושה למוח על דיאטה קטוגנית (עד 75%), נוצר מצב מטבולי בו המוח ברובו תלוי בחומר בעירה הרבה יותר יציב, וסוכר הופך להיות פחות רלוונטי.
הסוכר שמיוצר טבעית בתהליך קבוע של גלוקוניאוגנזה, מספק בקלות את כל הסוכר הנדרש לכדוריות הדם האדומות, ולשאר האנרגיה הנדרשת למוח (חלק מהמוח תמיד זקוק לסוכר - ובהתאם לכך התפתחנו).

חומצות גופי קטון יוצרות מצב כמעט חסין להיפוגלקמיה!

רוצים להבין עד כמה מצב מטבולי קטוגני באמת בעל אפקט הגנה על מוחיכם מהיפוגלקמיה?

בואו נפנה למקור מעלף, שמבוסס על מחקר שנעשה בבוסטון ב-1980 על ידי הפרופסור ג'ורג' קהיל האגדי (George F. Cahill, Jr).
ג'ורג' התמחה במטבוליזת האדם, במצבים של צום, חקר ההבנה הפיזיולגית של סוכרת, ויחסי אנרגיה של אדם בהרעבה.
הרבה מההבנה הפיזיולוגית שלנו בנוגע למקורות אנרגיה שונים בגוף האדם, מגיעה מעבודתו המדהימה.

Alternate Fuel Utilization by Brain - George_F._Cahill,_Jr. and Thomas T, Aoki

במאמר הנפלא הזה, שמסביר על מקורות אנרגיה חילופיים למוח, ישנו פירוט על ניסוי, שאם אתם במקרה מגיעים מעולם הרפואה, תוצאותיו יפילו אתכם מהכיסא.
אותו ניסוי שנעשה על ידי ג'ורג' קהיל, ככל הנראה לא יחזור על עצמו, בגלל האתיקה הרפואית שהחוקרים עלולים לפגוע או אף להרוג את המשתתפים בו.

באותו ניסוי לקחו שלושה סטודנטים, שביצעו צום של ארבעים ימים (מסיבה דתית כנראה).
הם לא צרכו שום קלוריות במשך הצום, רק מים כמובן.
כמו שקורה על דיאטה קטוגנית, גם אצלהם הגוף התחיל לפנות לשומן כמקור אנרגיה עקרי.
תוך שבוע לצום נראתה עלייה דרמטית של גופי קיטון בדם.
גלוקוז בדם ירד אבל מהר מאוד התייצב - כצפוי, וכמו שהוסבר למעלה.
ארבע שבועות לניסוי, רמות גופי הקיטון בדם היו גבוהות מאוד, והמוח הסתגל לגופי קיטון כמקור אנרגיה עקרי (בטא-היידרוקסיביוטראט עברה את ה 5.0 מילימולר).
באותה נקודה, החליט פרופסור קהיל להזריק למשתתפים 20 יחידות של אינסולין (20IU).

למי שלא מבין מה זה אומר, הרשו לי להסביר:
אם נזריק כמות כזו של אינסולין לאנשים שלא נמצאים על דיאטה קטוגנית, בלי לתת להם לאכול פחמימות לפני, הם פשוט יכנסו לקומה במקרה הטוב, ובמקרה הרע זה יגרום למוות מהיפוגלקימיה.

בגרף למטה שלקוח מהמחקר, ניתן לראות שאותן 20 יחידות של אינסולין, הורידו את רמות גופי הקיטון מעט (לכיוון 4.0 מילימולר), אבל בגלל שההשפעה הראשונית של אינסולין על שריפת השומנים לא ישירה על הכבד (כמו אינסולין שעולה ישירות מהלבלב), הנבדקים עדיין נשארו בקטוזיס.
מה שמדהים מהנתונים במחקר, זו העובדה שרמת הסוכר של הנבדקים ירדה מ כ-70 ל-25 מילימולר!

אני אדגיש את הנקודה מעל שוב, כי פה נמצאת הפואנטה של כל הפוסט:

על פי הספרות המדעית, רמות כאלו נמוכות של סוכר, כמו שראו על הנבדקים במחקר, היו גורמות בכמעט 100% מהמקרים לקומה או מוות!

אבל נחשו מה חברים?
כשהחוקרים ראו רמות כאלו נמוכות של סוכר, הם אומנם היו בהלם, אבל הם עוד יותר הופתעו, מהעובדה שהנבדקים לא הראו אף לא סממן אחד של היפוגלקימיה!
הנחקרים המשיכו לתפקד בצורה תקינה לחלוטין, עם רמת סוכר כה נמוכה, שאף אדם "פחמימתי" אחר לא היה מצליח להחזיק את עצמו. שלא לדבר על תפקוד מלא ותקין כאילו כלום לא קרה.
מדהים!

המסקנה המתבקשת היא כמובן, שגופי קיטון משמשות כמקור אנרגיה חילופי למוח כאשר רמתן עולה בדם (בדיוק כמו בדיאטה קטוגנית), ובכך אפשר לומר, שאותו מצב מסוכן של היפוגלקימיה, פשוט הופך להיות כמעט ולא רלוונטי.

לסיכום:

בפעם הבאה שתשמעו את הטענה מיקיריכם שדואגים לשלומכם, או אפילו מרופא המשפחה, שיסבירו לכם שעליכם לאכול פחמימות בכדי למנוע היפוגלקמיה, תגידו לו שזה בסדר, יש לכם מספיק גופי קיטון בדם בכדי לא לדאוג יותר ל"רמות סוכר נמוכות".
ואם רופא המשפחה עדיין דואג מהיפוגלקמיה, בגלל תזונה ללא פחמימות, אתם מוזמנים להעביר לו את המאמר הזה.

לאלו שבודקים את דמם בבית - אם אתם מבצעים דיאטה קטוגנית, הרבה פעמים תראו רמות גלוקוז בסביבות ה~60 מילימולר, או אפילו פחות מכך, על הגלוקומטר. זה קורה בעיקר בחודשים הראשונים.
כל עוד אתם על דיאטה קטוגנית, ורמות גופי הקיטון בדם נמצאות בטווח הנכון (1.0-3.0 מילימולר B-OHB בערך), אני מקווה שהבנתם כבר שאין לכם מה לדאוג כלל.

אגב, אחד האפקטים הידועים של דיאטה קטוגנית, בלי קשר לנאמר בפוסט, היא שאצל כל מי שמבצע את התזונה כראוי, מקרי ההיפרגלקימיה וההיפוגלקימיה, כמעט נעלמים לחלוטין ככל שמסתגלים לתזונה. איזון רמות הסוכר בדם הינה אחת מגולת הכותרת של התזונה.

בעתיד אני מקווה להגיע לפירוט טכני יותר על ההורמונים המעורבים בוויסות רמות הסוכר בדם, לבינתיים אני מקווה שהמסר של הפוסט הועבר.
תזונה קטוגנית בעלת אפקט מגן מהיפוגלקמיה.

הערות לפני שאתם מחליטים לעשות את השינוי:

•  לאלו שנצאים על מתן תרופתי, נא לשים לב לכמות התרופות, כמו לסוכרת ולחץ דם, או מתן אינסולין. המעבר התזונתי יגרום לכם להוריד משמעותית את כמות התרופות, במיוחד אינסולין (שיהיה חייב לרדת בהתאם לדיאטה), אז נא לעשות זאת עם מעקב צמוד, בזהירות, ועדיף בשילוב של רופא מוסמך.
• בכדי להגיע למצב מטבולי זה, יש צורך בסבלנות והתמדה, זה לא קורה בין לילה - ראו פוסט על תהליך הההסתגלות.
• אם אתם מעוניינים בדרך הנכונה לביצוע התזונה (לפי הנסיון שלי), נא לבדוק את המדריך המלא לביצוע הדיאטה הקטוגנית.
• מכיוון שלוקח מספר שבועות להסתגל לקיטוזיס, ובהנחה שאתם לא עושים את אחת הטעויות הנפוצות, אני מעדיף שתורידו את העצימות של האימונים בתחילת הדרך. וככל שהמצב המטבולי בעייתי יותר (סוכרתיים למשל), עדיף לנוח כמה שיותר, ואולי לא לעשות שום פעילות גופנית בשבועות הראשונים - לא יהיה קל, ואתם תפרשו מהר אם לא תתנו לגוף להסתגל לשומן כאנרגיה.
• אם אתם ממש מכורים לפחמימות וסוכרים, ורוצים לעשות את השינוי במיידית, יתכן שההשפעה של שינוי יהיה קשה יותר. אני מציע להיות בקרבת משפחה שתעזור במקרה הצורך, לא להתאמץ יותר מדי, ואולי אפילו עדיף לעשות זאת בהדרגתיות. מהסיבה הפשוטה שהורדת הפחמימות תהיה מאוד מורגשת בתחילת הדרך - אז נא להיות קשובים לגופכם!

מקורות מידע:

1. Adaptive reciprocity of lipid and glucose metabolism in human short-term starvation

2. Alternate Fuel Utilization by Brain - George_F._Cahill,_Jr. and Thomas T, Aoki

בנוסף מומלץ מאוד לבדוק את ההרצאות הבאות:

דר' ג'ף וולק, מדקה 30:00 עד דקה 31:40:




דר' דומיניק דיאגוסטינו, מדקה 10:00 עד דקה 14:40: