יום שבת, 24 בינואר 2015

הבעיה שלי עם המילה "קיצוניות"

לוחם שבט המסאי באפריקה,
כמו אבותיו במשך עשרות אלפי השנים שקדמו לו, גם הוא מבסס את תזונתו כמעט אך ורק ממקור החי -
האם ניתן לקרוא לו ולאבותיו "קיצוניים"?

שוב ושוב היא עולה... המילה האהובה עלי כשזה מגיע לבריאות האדם ותזונה...
אני נכנס לדיון כלשהו עם מכר, או דיון בפורום כזה או אחר, מנסה להסביר כיצד עובד גופנו, תהליכים פזיולוגיים, בהתאם לביוכימיה שלנו, לאבולוציה שלנו, ואז הצד השני, שמבין לאן זה מוביל, נרתע ומעלה ישר את המילה "קיצוני".
בנקודה הזו, גם אם עומדת לצידי ספרות מדעית די מבוססת, הכל נזרק לצד - עמדותיי נוגדות את הדעה המקובלת, אי לכך - "אני קיצוני". מה שמרמז שדבריי הם לא משהו שמומלץ לרוב האוכלוסיה, ולכן אין בכלל צורך להמשיך את הדיון.
יתכן וההדחקה הזו מגיעה מחוסר ידע (חייב להודות שפזיולוגיה הוא לא חומר קל או ידוע לכל), או מהקושי להבין שאולי הדעה הרווחת שגויה, אולי הקושי הפסיכולוגי לעשות שינוי אמיתי בהרגלי האכילה - הכחשה.

דומאות למשפטים בהם המילה "קיצוניות" מופיעה באותו דיון יראו כך:
"אני לא מאמינה בקיצוניות, לדעתי שינוי כזה יכול להזיק"
"אני לא מבינה למה צריכים להיות כל כך קיצוניים, הכל במידה"
"להיות כל כך קיצוני יכול להלחיץ, לא בריא לנפש"
"להוריד מהתזונה (השלם את החסר) לגמרי, זה מאוד קיצוני"
"להגיע לקיטוזיס זה מצב קיצוני לגוף"
 אני חייב להודות, שלצד המילים "הכל במתינות", אין משהו שצורם לי יותר מהמילה "קיצוניות" - במיוחד כשזה מגיע לבריאות האדם ותזונה.
אתם מבינים, בביולוגיה / פזיולוגיה / ביוכימיה / פלאואנתרופולוגיה / פלאונטולוגיה (במילים אחרות - מדע), אין לנו אפשרות אמיתית להשתמש במילה "קיצוני". אנחנו לא מדברים פה על פוליטיקה, או מוסכמות חברתיות, אפילו לא על איזו אידיאולוגיה כזו או אחרת (מספר אסטרטגיות תזונתיות ידועות באידאולוגיה מסוימת שעומדת מאחוריהן כסיבה מרכזית לביצוע התזונה - צמחונות וטבעונות למשל).
יש עובדות, יש נתונים, ויש מסקנות מתבקשות בהתאם (מאוד חשוב לדעת לפרשם נכון) - הרבה פעמים הנתונים לא יסתדרו עם מה שהכלל חושב או מבצע, ולא יסתדרו בהתאם להמלצות (ולרוב זה המצב אגב), אבל אנחנו חייבים להתעלם ממה שנחשב "נורמלי" לפי הכלל, לנתח את הנתונים, ולהסיק מסקנות בהתאם.
את הגוף שלכם לא ממש מעניין אפילו לא לחצי שניה, אם למשל המנעות מפירות נחשב "קיצוני" בהשוואה לדעה הרווחת והמלצות התזונה הקונבציונליות.

האם המונח מוצדק בכלל?
החלטתי לבדוק את ההגדרה של המונח "קיצוני" לעומק, ומבין המקורות השונים, ניתן למצוא הגדרה ראויה לפוסט מויקיפדיה -"קיצוניות ורדיקליזם".
אחרי שקראתי אותה מספר פעמים, הבנתי לעומק מדוע המילה הזו כל כך הציקה לי עד היום. היא לרוב מתייחסת לגישות פוליטיות כמו שהזכרתי מעל, וכלל לא לפזיולוגית האדם.
לפניכם הקטעים הרלוונטיים לדיון שלנו:
"רדיקליות הוא מונח המשמש לציון גישה שדוגלת בשינוי מצב קיים מהשורש.
קיצוניות היא מונח המשמש כדי לתאר קבוצות אשר רחוקות מהקונצנזוס. המונח המבטא לעתים קרובות חוסר נכונות לפשרה. לעתים, הדבר מלווה במוכנות לפעולות המנוגדות לחוק. פעילות כזו נעשית על פי רוב בטענה שהחוק איננו לגיטימי."
אם כך, ההגדרה הנכונה לתאר את עמדתי בנושא תזונה ובריאות האדם יכולה אולי [*] להיקרא "רדיקלית". וזאת אך ורק אם אנחנו מתייחסים לדרך בה אני טוען שהתזונה אמורה להתבצע (ולא למדע מאחוריה!), כשמשווים זאת למצב הקיים.
אומנם דעתי שונה מהקונצנזוס, או אם תרצו, מהדעה הרווחת, אבל זה לא עושה אותה קיצונית (או יותר חשוב - אין זה אומר שהמידע מאחוריה "שגוי").
בכדי להבין יותר לעומק, הנה המשך ההגדרה עם ההבדלים בין המונחים מויקפדיה:
"המונח רדיקליות שונה משמעותית מהמונח קיצוניות. בעוד שרדיקליות משמעותה שינוי של מצב מהשורש, קיצוניות על פי רוב מתייחסת לשוליים החברתיים. בעוד שקיצוניות לרוב מתנגדת לפשרות, גורמים רדיקליים עשויים לתמוך בפשרות וויתורים.
תפיסה רדיקלית איננה בהכרח קיצונית ותפיסה קיצונית איננה בהכרח רדיקלית. במצב בו הגישה הרווחת על פי הקונצנזוס היא שצריך לשנות את המצב הקיים, תפיסה אשר תתמוך בהשארת המצב כמו שהוא תתפס כקיצונית. רדיקליות יכולה להיות נחלת הקונצנזוס בעוד שקיצוניות מעצם הגדרתה היא רחוקה מהקונצנזוס.
שני המונחים הללו מתייחסים לרוב לתיאור גישות פוליטיות. אך שניהם משמשים גם צרכים אחרים בשפה. לדוגמה, החלפה של כל הריהוט בחדר מסוים הוא מעשה רדיקלי מכיוון שחל שינוי מהשורש במראה החדר."

[*] הסיבה שכתבתי 'אולי' מעל, היא פשוטה מאוד - מה אם המצב הקיים הוא בכלל זה שנחשב כמצב שגוי, לא טבעי, ואינו תואם את פיזיולוגיית האדם?

אנלוגיה לדוגמה:
נניח שהיינו כולנו נולדים לעולם בו במשך 10,000 השנים האחרונות מתוך 3 מליון שנים של אבולוציה, נגררנו כולנו להרגל מגונה ומוזר שמערב הרואין בכמויות מסוימות במשך היום. מוזר, אני יודע, אבל תזרמו איתי...
עכשיו נניח שמספר קטן של אנשים מרים את הראש, ומתחיל להצביע על הבעייתיות של ההרגל הזה, וכיצד הוא מדרדר את בריאותנו בהתאם לנתונים של מדע עדכני. אני מבטיח לכם שזה יעורר המון גלים, התנגדות, תגובות של אנשים שיקראו להורדת ההרואין כקיצוניות.
אפשר לומר שהרעיון יהיה "רדיקלי" בהשוואה לקונצזוס (בהשוואה להרגל של כלל האוכלוסיה), אבל הוא לא בהכרח "קיצוני", במיוחד אם מעיפים מבט חטוף אחורה בציר הזמן של האבולוציה האנושית.
היתכן שהמצב הקיים, הקונצנזס, או אם תרצו - הרגלי האכילה של כלל האוכלוסיה - הם אלו שקיצוניים בהתאם לתזונת האדם?

בואו נבחן מספר דוגמאות שנחשבות לפי הכלל כמצב נורמלי לחלוטין:

  • סוכרתיים שמאמינים (כי כך הנחו אותם) שכל עוד הם מזריקים יותר אינסולין בכדי לכסות על מה שהם אכלו, הם בסדר גמור, למרות שהם מקדמים את התסמונת המטבולית צעד נוסף שבבסיסה עומדת תנגודת לאינסולין ואינסולין גבוה (וכל המחלות המטבוליות שמתלוות לכך)
  • אובססיביות לא מובנת של מערכת הבריאות סביב רמות הכולסטרול, כאשר מעולם לא הוכח שכולסטרול כללי גורם או אף מנבא מחלות לב - ישנם מחקרים שאף מראים שכולסטרול נמוך מעלה את הסיכון למלחלות לב! (פה, ופה)


אני יכול להמשיך עם הרשימה הזו עד אין סוף, אבל נעצור פה, אני מאמין שהמסר הועבר:
כשמביטים על מערכת הבריאות, המלצותיה, תזונת האדם כיום, והמצב הקיים בשטח בהתאם לנתונים, לפזיולוגיה שלנו ולמדע העדכני, אני בהחלט חושב שיש מקום לשאול מי מאיתנו הוא הקיצוני?

5 תגובות:

  1. אביב,

    מאמר נפלא וומתוזמן היטב.
    יש לי חבר יקר אשר ביצע שינויים רבים בתזונתו, אבל בכל פעם שאנו נפגשים עם זרים ומתחילים לתאר את נפלאות התזונה הפליאוליטית בכלל והקטוגנית בפרט, הוא תמיד אומר עלי שאני קיצוני ממנו, היות וסננתי רכיבים רבים ומיותרים ושלא לומר מזיקים. בפעם הבאה שהטענהתעלה פשוט אפנה אותו למאמר הנ"ל.

    ביי.

    השבמחק
  2. היי אביב, וברוך שובך :)
    בזמן התקופה (הארוכה מאוד) שהייתה חסר, ראיתי מס' פרקים בנשיונל ג'אוגרפיק מהסדרה של אד סטפורד (אומן הישרדות בטבע - או מה שהוא לא יהיה), ומהסדרה של ''לשרוד את השבט''. אם השמות לא אומרים לך כלום, אקצר ואומר כי אלה אנשים מערביים מומחים להשרדות שחיים שבוע+ בחברת שבט ילידים מסוים (בזה עוסק ''לשרוד את השבט'') או סתם בהישרדות לבד בטבע בלי בגדים (אד סטפורד).
    כמו שניחשת, עיקר העניין עוסק בתזונה. תחילה אתייחס לפרק אחד מסדרתו של אד סטפורד - בפרק זה הוא ''ננטש'' לבד בלב אפריקה באזור פראי בסוואנה - ללא בגדים, ללא מזון, ללא סכינים . רק עם ציוד המצלמות שלו. בקיצור, הוא נשאר שם שבוע. מתוך השבוע - בשר הוא אכל רק יום אחד כשהצליח לצוד חיה כלשהי (מצטער, אבל אני כבר לא זוכר. זה היה מזמן). בשאר הימים הוא ליקט רק צמחים ובעיקר פירות קטנים וחמוצים. השאלה שלי היא - הרי אם האדם התפתח באפריקה, מסתבר שהוא לא אכל כל יום בשר? אלא ביסס את מירב תזונתו על פירות?
    ובנוגע לסדרה של ''לשרוד את השבט''- שם היה איזה איש אחד בחברת שבט המסאי - מסתבר, הם מבססים את מירב הדיאטה שלהם על משקה ''על'' - חלב ודם בקר. ככל הידוע לי - דווקא האירופיים הם אלו שפיתחו יכולת גדולה יותר לעכל חלב, ואילו האפריקאיים פחות שכן ביות החיות שמביאות חלב התרחש בצפון אירופה. השאלה שלי - האם זה אומר כי שבט המסאי, שכנראה לא מעכל טוב חלב, מבסס את הדיאטה שלו על משהו שהוא לא יכל לעכל?

    מצטער שהתגובה ארוכה, וזה כי מצטבר מידע בזמן חסרונך הארוך...

    השבמחק
    תשובות
    1. אין כאן תשובה אחת שתתאים לכל אבותנו הקדמונים, סביר שהתזונה היתה שונה מאיזור לאיזור, כאשר מרבית הקלוריות מגיעות מהחי.
      הזמינות של סוכרים ופחמימות היתה מאוד נמוכה ברוב המקומות (עד לא קיימת האמת).

      מחק
  3. קיצוניות היא מילה שמשתמשים בה בכדי לומר "אני לא רוצה לשמוע או להשתנות". שזה לגיטימי... אפשר לומר שהמצב בו אנו חיים היום והמצב הבריאותי של רוב האוכלוסייה הוא רע באופן קיצוני.

    השבמחק