הבעיה שלי עם המילה "קיצוניות"

לוחם שבט המסאי באפריקה,
כמו אבותיו במשך עשרות אלפי השנים שקדמו לו, גם הוא מבסס את תזונתו כמעט אך ורק ממקור החי -
האם ניתן לקרוא לו ולאבותיו "קיצוניים"?

שוב ושוב היא עולה... המילה האהובה עלי כשזה מגיע לבריאות האדם ותזונה...
אני נכנס לדיון כלשהו עם מכר, או דיון בפורום כזה או אחר, מנסה להסביר כיצד עובד גופנו, תהליכים פזיולוגיים, בהתאם לביוכימיה שלנו, לאבולוציה שלנו, ואז הצד השני, שמבין לאן זה מוביל, נרתע ומעלה ישר את המילה "קיצוני".

בנקודה הזו, גם אם עומדת לצידי ספרות מדעית די מבוססת, הכל נזרק לצד - עמדותיי נוגדות את הדעה המקובלת, אי לכך - "אני קיצוני". מה שמרמז שדבריי הם לא משהו שמומלץ לרוב האוכלוסיה, ולכן אין בכלל צורך להמשיך את הדיון.

יתכן וההדחקה הזו מגיעה מחוסר ידע (חייב להודות שפזיולוגיה הוא לא חומר קל או ידוע לכל), או מהקושי להבין שאולי הדעה הרווחת שגויה, אולי הקושי הפסיכולוגי לעשות שינוי אמיתי בהרגלי האכילה - הכחשה.

דומאות למשפטים בהם המילה "קיצוניות" מופיעה באותו דיון יראו כך:

"אני לא מאמינה בקיצוניות, לדעתי שינוי כזה יכול להזיק"

"אני לא מבינה למה צריכים להיות כל כך קיצוניים, הכל במידה"

"להיות כל כך קיצוני יכול להלחיץ, לא בריא לנפש"

"להוריד מהתזונה (השלם את החסר) לגמרי, זה מאוד קיצוני"

"להגיע לקיטוזיס זה מצב קיצוני לגוף"

 אני חייב להודות, שלצד המילים "הכל במתינות", אין משהו שצורם לי יותר מהמילה "קיצוניות" - במיוחד כשזה מגיע לבריאות האדם ותזונה.

אתם מבינים, בביולוגיה / פזיולוגיה / ביוכימיה / פלאואנתרופולוגיה / פלאונטולוגיה (במילים אחרות - מדע), אין לנו אפשרות אמיתית להשתמש במילה "קיצוני". אנחנו לא מדברים פה על פוליטיקה, או מוסכמות חברתיות, אפילו לא על איזו אידיאולוגיה כזו או אחרת (מספר אסטרטגיות תזונתיות ידועות באידאולוגיה מסוימת שעומדת מאחוריהן כסיבה מרכזית לביצוע התזונה - צמחונות וטבעונות למשל).

יש עובדות, יש נתונים, ויש מסקנות מתבקשות בהתאם (מאוד חשוב לדעת לפרשם נכון) - הרבה פעמים הנתונים לא יסתדרו עם מה שהכלל חושב או מבצע, ולא יסתדרו בהתאם להמלצות (ולרוב זה המצב אגב), אבל אנחנו חייבים להתעלם ממה שנחשב "נורמלי" לפי הכלל, לנתח את הנתונים, ולהסיק מסקנות בהתאם.

את הגוף שלכם לא ממש מעניין אפילו לא לחצי שניה, אם למשל המנעות מפירות נחשב "קיצוני" בהשוואה לדעה הרווחת והמלצות התזונה הקונבציונליות.

האם המונח מוצדק בכלל?

החלטתי לבדוק את ההגדרה של המונח "קיצוני" לעומק, ומבין המקורות השונים, ניתן למצוא הגדרה ראויה לפוסט מויקיפדיה -"קיצוניות ורדיקליזם".

אחרי שקראתי אותה מספר פעמים, הבנתי לעומק מדוע המילה הזו כל כך הציקה לי עד היום. היא לרוב מתייחסת לגישות פוליטיות כמו שהזכרתי מעל, וכלל לא לפזיולוגית האדם.
לפניכם הקטעים הרלוונטיים לדיון שלנו:

"רדיקליות הוא מונח המשמש לציון גישה שדוגלת בשינוי מצב קיים מהשורש.

קיצוניות היא מונח המשמש כדי לתאר קבוצות אשר רחוקות מהקונצנזוס. המונח המבטא לעתים קרובות חוסר נכונות לפשרה. לעתים, הדבר מלווה במוכנות לפעולות המנוגדות לחוק. פעילות כזו נעשית על פי רוב בטענה שהחוק איננו לגיטימי."

אם כך, ההגדרה הנכונה לתאר את עמדתי בנושא תזונה ובריאות האדם יכולה אולי [*] להיקרא "רדיקלית". וזאת אך ורק אם אנחנו מתייחסים לדרך בה אני טוען שהתזונה אמורה להתבצע (ולא למדע מאחוריה!), כשמשווים זאת למצב הקיים.
אומנם דעתי שונה מהקונצנזוס, או אם תרצו, מהדעה הרווחת, אבל זה לא עושה אותה קיצונית (או יותר חשוב - אין זה אומר שהמידע מאחוריה "שגוי").
בכדי להבין יותר לעומק, הנה המשך ההגדרה עם ההבדלים בין המונחים מויקפדיה:

"המונח רדיקליות שונה משמעותית מהמונח קיצוניות. בעוד שרדיקליות משמעותה שינוי של מצב מהשורש, קיצוניות על פי רוב מתייחסת לשוליים החברתיים. בעוד שקיצוניות לרוב מתנגדת לפשרות, גורמים רדיקליים עשויים לתמוך בפשרות וויתורים.
תפיסה רדיקלית איננה בהכרח קיצונית ותפיסה קיצונית איננה בהכרח רדיקלית. במצב בו הגישה הרווחת על פי הקונצנזוס היא שצריך לשנות את המצב הקיים, תפיסה אשר תתמוך בהשארת המצב כמו שהוא תתפס כקיצונית. רדיקליות יכולה להיות נחלת הקונצנזוס בעוד שקיצוניות מעצם הגדרתה היא רחוקה מהקונצנזוס.
שני המונחים הללו מתייחסים לרוב לתיאור גישות פוליטיות. אך שניהם משמשים גם צרכים אחרים בשפה. לדוגמה, החלפה של כל הריהוט בחדר מסוים הוא מעשה רדיקלי מכיוון שחל שינוי מהשורש במראה החדר."

[*] הסיבה שכתבתי 'אולי' מעל, היא פשוטה מאוד - מה אם המצב הקיים הוא בכלל זה שנחשב כמצב שגוי, לא טבעי, ואינו תואם את פיזיולוגיית האדם?

אנלוגיה לדוגמה:
נניח שהיינו כולנו נולדים לעולם בו במשך 10,000 השנים האחרונות מתוך 3 מליון שנים של אבולוציה, נגררנו כולנו להרגל מגונה ומוזר שמערב הרואין בכמויות מסוימות במשך היום. מוזר, אני יודע, אבל תזרמו איתי...
עכשיו נניח שמספר קטן של אנשים מרים את הראש, ומתחיל להצביע על הבעייתיות של ההרגל הזה, וכיצד הוא מדרדר את בריאותנו בהתאם לנתונים של מדע עדכני. אני מבטיח לכם שזה יעורר המון גלים, התנגדות, תגובות של אנשים שיקראו להורדת ההרואין כקיצוניות.
אפשר לומר שהרעיון יהיה "רדיקלי" בהשוואה לקונצזוס (בהשוואה להרגל של כלל האוכלוסיה), אבל הוא לא בהכרח "קיצוני", במיוחד אם מעיפים מבט חטוף אחורה בציר הזמן של האבולוציה האנושית.
היתכן שהמצב הקיים, הקונצנזס, או אם תרצו - הרגלי האכילה של כלל האוכלוסיה - הם אלו שקיצוניים בהתאם לתזונת האדם?

בואו נבחן מספר דוגמאות שנחשבות לפי הכלל כמצב נורמלי לחלוטין:

• המלצות תזונה של מערכת הבריאות שטוענות שאנו צריכים לאכול 45% עד ל-65% מהתזונה שלנו קלורית מפחמימות (בין 200 ל 300 גרם!), כאשר הצורך הפזיולוגי של פחמימות לבריאות האדם הוא אפס

• דיאטניות שממשיכות לדחוף פחמימות (סוכרים) לסוכרתיים, בטענה שגלוקוז הוא חומר האנרגיה החשוב ביותר, כשהבעייה העקרית עם סוכרתיים היא מטבוליזת גלוקוז

• סוכרתיים שמאמינים (כי כך הנחו אותם) שכל עוד הם מזריקים יותר אינסולין בכדי לכסות על מה שהם אכלו, הם בסדר גמור, למרות שהם מקדמים את התסמונת המטבולית צעד נוסף שבבסיסה עומדת תנגודת לאינסולין ואינסולין גבוה (וכל המחלות המטבוליות שמתלוות לכך)

• המנעות משומן רווי מחשש להתקפי לב, כאשר מעולם לא הוכח ששומן רווי גורם לסתימת עורקים, ומאמרים רפואיים מראים שוב ושוב שאין קשר בין צריכת שומן רווי לסתימת עורקים או מחלות לב בכלל

• ממשיכים לדחוף לנו לגרון את המנטרה של "דגנים מלאים ובריאים", כשבחמישים השנים האחרונות יש מגמת עלייה  של 400% במקרי הצליאק ומקרי המוות שנובעים מהמחלה! (מרבית הבעיות שנגרמות בגלל אי-סבילות לגלוטן בכלל לא מאובחנות כראוי, גורמות להתדרדרות בריאותית ונוירולוגית, אבל לא מוגדרות כצליאק!) 

• אנשים שמקדמים תזונה מעורבת עם עמילנים ופירות, בטענה שכך התפתחנו, תוך התעלמות מוחלטת מניתוח איזוטופים כבדים של עצמות האדם (Homo sapiens) שמראה שכנראה היינו טורפי על יותר מכל דבר אחר

• אובססיביות לא מובנת של מערכת הבריאות סביב רמות הכולסטרול, כאשר מעולם לא הוכח שכולסטרול כללי גורם או אף מנבא מחלות לב - ישנם מחקרים שאף מראים שכולסטרול נמוך מעלה את הסיכון למלחלות לב! (פה, ופה)

אני יכול להמשיך עם הרשימה הזו עד אין סוף, אבל נעצור פה, אני מאמין שהמסר הועבר:
כשמביטים על מערכת הבריאות, המלצותיה, תזונת האדם כיום, והמצב הקיים בשטח בהתאם לנתונים, לפזיולוגיה שלנו ולמדע העדכני, אני בהחלט חושב שיש מקום לשאול מי מאיתנו הוא הקיצוני?