כיצד יתכן שהסינים אוכלים אורז במשך אלפי שנים ונשארים רזים?

מקור לתמונה -
One in three of world’s adults with diabetes is in China, WHO reports - South China Morning Post

במקרים רבים בהם מנסים להוכיח כי פחמימות נחוצות בתזונתנו, מציגים דוגמאות של חברות ילידים שונות שניזונות גם מפחמימות בתפריטן, או - "איך אתה מסביר את הסינים?"
ההגיון (השגוי) מאחורי טענה זו עובד כך - אם אחוזי ההשמנה והבעיות המטבוליות נמוכים יותר בקרב אוכלוסיה שניזונה חלקית מפחמימות (כמו הסינים שניזונים מאורז), הדבר הרי "מוכיח" בהכרח שאותו מקור תזונה הינו בטוח ואולי אפילו נחוץ לבריאותנו.
ואם נקח זאת צעד קדימה - האוכלוסיות הללו מוכיחות שהבעיה כנראה מעולם לא היתה נעוצה בפחמימות.
טענה זו הולכת יד ביד עם ההגיון לפיו "כולנו שונים" / "מה שמתאים לאחד לא מתאים לאחר" / "אין תזונה אחת שתתאים לכולם". לכן, כשזה מגיע לדיון אודות יעילותן של תזונות שונות וצריכת פחמימות בפרט, הסינים או כל אוכלוסיה אחרת הניזונה מהן יובאו כדוגמה לכך.
דוגמה נפוצה נוספת היא חברת הילידים באוקינאווה (Okinawan) שאף על פי שמרבית תזונתם מושתתת על פקעות, תוחלת חייהם ארוכה (אם כי יש הטוענים שתזונתם המסורתית דווקא כוללת דיי הרבה מוצרים מהחי [1] [2]).

שוב אנחנו נופלים באותה טעות אפידמיולוגית קלאסית - מסיקים מסקנות לא רלוונטיות לבריאותנו, ממחקרי אוכלוסיות שלמות, כאשר אנו מתמקדים בנתון אחד מתוך מכלול (נוכחות פחמימות), לא רחוקים מלהביא את מחקר סין הידוע לשמצה כדוגמה לכך שבשר ושומן גורמים למחלות לב [3].

אם אתם שואלים אותי, לא צריך ללכת כ"כ רחוק ולחקור אוכלוסיות שלמות, כדי למצוא דוגמאות תצפיתיות שידגימו שלחלקנו פחמימות "לא מזיקות" - הרי כולנו מכירים את החבר/שכן/בן הדוד שאוכל כל היום פחמימות ונשאר רזה. לפעמים, אפילו בין שני אחים הגדלים באותו הבית, נמצא אחד רזה ואחד שמראה סימנים של השמנת יתר ותנגודת אינסולין - ממש לא כזה נדיר.
השאלה שאנחנו רוצים לשאול את עצמינו היא זו - מה היה הטריגר לזה שהשמין מלכתחילה, והאם הוא עכשיו צריך לקחת את אחיו הרזה שאוכל כל היום סוכר כדוגמה חיובית לבריאותו?

אגב, אם מזכירים כבר אפידמיולוגיה, למי שחי מתחת לסלע ולא מודע לכך, ישנה ממש מגפה של סוכרת והשמנה קיצונית שמתפתחת בסין ב 30 השנים האחרונות [4], ונראה שחלק מהמומחים בתחום דווקא תולים צריכה גבוהה של סוכר כסיבה העקרית לכך [5]. אבל שוב, זוהי רק אסוציאציה וחזקה ככל שתהיה (ולטענתי גם הגיונית), היא לא מוכיחה סיבתיות.

אז מדוע לא ניתן להסיק מסקנות נחרצות מאפידמיולוגיה? ומדוע הנתונים שעולים מסקירות שכאלו עלולים להטעות?

זהו עניין של לוגיקה, ההבנה שבעצם אותם נתונים לא מוכיחים סיבתיות ובטח לא מהי התזונה האידיאלית לבני האדם - וזוהי נקודה קריטית(!) לדיון.
העובדה שאוכלוסיה מסוימת כמו בסין ניזונה מאורז במשך אלפי שנים, ומתמודדת יחסית היטב עם נוכחות פחמימות כחלק מתפריטה (לא מראה סימנים של השמנה או מחלות מטבוליות ביחס לעולם המערבי), יכולה לכל היותר להוכיח לנו את הדבר הבא:
אולי אותה אוכלוסיה יכולה לעשות זאת למרות הפחמימות.

אנחנו לא יכולים לקבוע הרבה מעבר לכך; לא שהפחמימות הן הסיבה לבריאותם ובטח לא שהן אידיאליות.
יתכן, שמאז המהפכה החקלאית במזרח, וביות האורז בפרט, אוכלוסיות המזרח הסתגלו לנוכחות פחמימות. יתכן גם שאת הנזק המטבולי שנוצר במעבר מצייד לחקלאות, ספגו בעיקר הדורות הראשונים במעברם לחקלאות לפני אלפי שנים.
אנו יודעים שלאוכלוסיות ציידים שונות מרחבי העולם החלה הרעה בריאותית במעברם מצייד לחקלאות (ד"ר מייקל אידס מפרט על כך בצורה מעולה בהרצאה הזו [6]), כצפוי, מסתבר שגם אוכלוסיות המזרח עברו את אותה הרעה בריאותית[7] - הדבר מצביע על כך שבמשך אלפי שנים, מאז המהפיכה החקלאית בסין, תזונתם של הסינים היא אולי לא התזונה האידיאלית.

However, deterioration of community health did not begin until the Longshan, when increased occurrence of porotic hyperostosis and caries is accompanied by decreased adult stature. The transition to softer, more extensively processed food during Longshan is evident in decreased rates of occlusal wear. Increased population density and diminished food values were most likely responsible for these changes. Poor health persisted into the subsequent Dynastic period of  Western Zhao. [7]

השאלות ההיפותטיות שתרצו לשאול את עצמכם:

מה היה קורה אם אותה אוכלוסיה היתה ממשיכה לאכול כמו אבותיהם הציידים ומבססת את תזונתם על בשר ושומן בעיקר (כמו שבט המסאי באפריקה)? אולי הסינים היו גבוהים יותר? חסונים ובריאים יותר? אולי היתה להם תוחלת חיים ארוכה יותר? ללא בעיות דנטליות?
השאלות הללו רלוונטיות לכל האוכלוסיות הניזונות מפחמימות, גם המשגשגות ביותר.
לצערי אי אפשר באמת לדעת ואנחנו יכולים רק לשער, אבל ממסלולים מטבוליים שכן נחקרו, אני הייתי מהמר על בריאות איתנה ותוחלת חיים ארוכה אף יותר ללא פחמימות בתפריט.
האידיאל יהיה להשוות אסטרטגיות תזונה שונות לאורך זמן בתנאי מעבדה מפוקחים ומבוקרים. ממחקרים שכאלו, לעניות דעתי התזונה בעלת מינון הפחמימות הנמוך ביותר, תציג את התוצאות הטובות ביותר בכל הפרמטרים - ללא קשר לרקעם האתני של הנחקרים.

לבינתיים מגפת הסוכרת וההשמנה שפוקדת את סין מוכיחה שמשהו השתנה בתזונתם ב 30 השנים האחרונות ואכן מהווה טריגר להתפתחות תנגודת אינסולין, וגם אם הם הסתדרו עם אורז עד היום, בשלב הזה אני הייתי מציע להפחית בכמות הסוכר והפחמימות שהם צורכים בכדי להתמודד עם כך.
כן כן, להפחית גם עם האורז...

מקורות מידע שהוזכרו בפוסט:

1. Okinawa: The island of pork

2. Eat Fat, Live Long—the Real Food of Okinawa

3. THE CHINA STUDY: FACT OR FALLACY?

4. The Diabetes Epidemic in China: An Integrated Review of National Surveys

5. Per capita sugar consumption and prevalence of diabetes mellitus – global and regional associations

6. Dr Mike Eades - 'Paleopathology and the Origins of the Paleo Diet'

7. Diet and health changes at the end of the Chinese neolithic: The Yangshao/Longshan transition in Shaanxi province