יום שבת, 16 ביולי 2016

עדותו של תום גור



שלום,
קוראים לי תום גור ואני סוכרתי, טייפ 1 כבר 11 שנים.

ברשותכם אתחיל מהסוף.
בעקבות שינויים בתזונה, הורדתי את מינוני האינסולין שאני מזריק מ-130 יחידות ביום ל-12 (והזרוע עוד נטויה)!
וגם מדידת ה- HBA1C (המוגלובין מסוכרר – ממוצע סוכר תלת-חודשי) האחרונה ירדה מ- 13.3% ל- 6.2 (והזרוע עוד נטויה :) ! – בשביל לסבר את האוזן מדידות הסוכר התאזנו, ומינוני התרופות ירדו ב-90%!!!

הפוסט הזה יהיה קצת ארוך, אני מתנצל – אבל יש לי המון מה לומר – ואני חושב ששווה לשמוע :)
אתחיל בהקדמה:

במשך ה-10 השנים הראשונות מאז אבחנתי כסוכרתי, פעלתי בדיוק לפי ההוראות שקיבלתי "ממערכת החולי".
אכלתי 5 ארוחות קטנות ביום, עשירות בדגנים מלאים ודלות שומן. הרופאים הסבירו – סוכרתיים נמצאים בסיכון גבוהה לבעיות לבביות (טרשת עורקים) וסיבוכים הנובעים מפרופיל ליפידים (כולסטרול וטריגליצרידים) לא מאוזן. לכן, צריך לדאוג שהתזונה מראש (מבלי שיש בעיות, עדיין) תהיה כזו שתטפל בבעיות אלו.
הרופאים אמרו שאני יכול לאכול מה שאני רוצה. כל עוד אני מזריק מספיק אינסולין, הכול יהיה בסדר. רק צריך לדעת לספור פחמימות, להזריק מספיק ואוכל לחיות חיים מלאים ובריאים כמו כל אדם בריא.
נשמע לי מדהים, ויצאתי לדרך. כמו ילד טוב וממושמע, עשיתי את כל מה שאמרו לי. ובאמת, בהתחלה, ספירת הפחמימות עבדה מצוין! – בעזרת צוות רפואי מנוסה הגענו ביחד ליחסי פחמימה – אינסולין (כמה אינסולין צריך להזריק על X כמות פחמימות שאני אוכל), ואינסולין – גלוקוז (כמה אינסולין אני צריך להזריק על מנת לתקן, במקרה שלא חישבתי נכון) ובאמת הצלחתי להיות, יחסית מאוזן. אני זוכר את עצמי חושב שזה לא כזה נורא.... ואז הכול התחיל להשתבש. במשך הזמן, היחסים התחילו להשתנות. נזקקתי ליותר ויותר אינסולין בשביל לפצות על אותם כמויות של אוכל. פרופיל הליפידים שלי, זה שבגינו ביצעתי את הדיאטה דלת השומנים ועתירת הפחמימות התחיל לצאת מאיזון. 
הרופאים אמרו שזה צפוי, ושהכול בסדר, יש תרופות בדיוק בשביל זה. רשמו לי סטטינים להורדת הכולסטרול וביזיפיבראט להורדת הטריגליצרידים – "מזל טוב 2 כדורים חדשים עד סוף החיים" – ככה אמרו לי.
במרוצת השנים, התוצאות הפכו נוראיות! השמנתי (עליתי באזור ה-20 קילוגרם), מינוני האינסולין המשיכו לעלות – והחלו כל מיני תופעות מוזרות (עייפות כרונית, כאבי שרירים [אחת מתופעות הלוואי הידועות של סטטינים] ובכלל מצב בריאותי ירוד) – טוב, בכל זאת חולה סוכרת – מחלה כרונית ופרוגרסיבית (כלומר כזו שרק מחמירה).

אחרי 9 שנים של תחלואים ומצב בריאותי שהלך והתדרדר יותר ויותר (אגב, לא משהו שנתתי עליו את הדעת – אני חשבתי שהכול בסדר – הרי המחלה כרונית ופרוגרסיבית) – אשתי החליטה להעביר את המשפחה לתזונה פליאוליתית. לי זה נשמע מגניב – אוכלים הרבה בשר, אוכלים מזונות טבעיים ולא מעובדים, מה רע? אז כל המשפחה עברה לתזונה הזו והיה כיף גדול. אבל לא היה שום שינוי במצבי הבריאותי (לא שציפיתי). אחרי שנה בתזונה הזו, שבה נחשפתי לכל מני דברים מעניינים, בין היתר לספר מעולה של דעאל שלו, הסוד הקדמוני (שבו הוא נוגע על קצה המזלג, בצד הפיזיולוגי, המדעי של מה קורה לגוף שלנו כתוצאה מהאוכל שאנחנו אוכלים), הבנתי שאני רוצה לדעת יותר.

הכירו לי את הבלוג המעולה של אסף והגר פלדמן (http://www.carbfree.co.il/) – שם קראתי לראשונה על ד"ר ברנשטיין – שמקדם תזונה דלת פחמימות כבר המון שנים. ראיתי במו עיניי המוני סוכרתיים שמעידים על עצמם ששיפרו פלאים את ערכי הסוכר בעזרת התזונה של הרופא הטוב, והחלטתי ללכת על זה.

הורדתי את כמות הפחמימות בצורה דרסטית.
הדבר הבא שקרה, תפס אותי לא מוכן – ובאנגלית אומרים –"!Blew my mind" 
בן לילה, הפסקתי להזריק את האינסולין הקצר טווח! כן, אתם שומעים נכון – ביום אחד, נאלצתי פשוט להפסיק עם האינסולין הקצר טווח. בהתחלה פחדתי שאני אולי עושה משהו לא בסדר, אבל זה היה ברור שאם אמשיך אתו, פשוט אהיה בהיפו-גלוקמיה תמידית. בשביל לסבר את האוזן – יום לפני כן, על כל ארוחה שאכלתי (שכללה ערימות של פחמימות, כמובן) הייתי מזריק בין 10 ל 20 יחידות רפיד (סה"כ, בערך 100 יחידות קצר טווח ביום – פשוט ירדו, ביום אחד!) זה היה מדהים! אני לא האמנתי למראה עיניי – (בדיעבד, זה ברור לחלוטין – אין פחמימות – אין סוכר – לא צריך אינסולין קצר טווח).
כל כך ריגש אותי השינוי הזה, שמיד התחלתי לקרוא על תזונות דלות פחמימות נוספות.
גיליתי שקיימות כמה וכמה כאלה. אבל הייתה אחת שקסמה לי במיוחד. 
התזונה הקיטוגנית
המקום הראשון שהגעתי אליו – היה הבלוג המדהים הזה, של אביב, ובמשך יומיים לא הצלחתי להתקלף מהמסך. הניסיון האדיר של אביב, והתובנות שלו ריתקו אותי – ולא הפסקתי לקרוא על התזונה הקיטוגנית.

תזונה זו – היא אחת הדלות בפחמימות – ומה שבעיקר קסם לי בה – זה מונח שעד אותו היום לא שמעתי.
תזונה מבוססת מדע (Science based nutrition).
לראשונה, הסביר לי (אביב במקרה הזה), מהרגע הראשון על מה מדובר, על התהליכים הביו-כימיים שקורים בגוף (ובמוח) בלי תחושות, ובלי רגשות. מדוע דבר אחד טוב, והדבר האחר פחות טוב והכל עם ביסוס מדעי ומחקרים שמגבים את התיאוריה.

הייתי כל כך משוכנע שפשוט התחלתי עם התזונה, ועד מהרה הבנתי שאפילו בתוך התזונה הזו, ניתן לפרש ולבצע אותה בכל מיני דרכים. התחלתי לקרוא ללא הרף. היה שם איזה חודש (לפחות) שכל יום קראתי מאמרים ומחקרים, שמעתי הרצאות ולמדתי המון! ככל שלמדתי יותר, הצלחתי למטב את התזונה כל יום קצת יותר. הכול תיקתק כמו שעון. עד מהרה תחושת הרעב נעלמה, רמת גופי הקיטון בדם החלה לעלות (כבר בהתחלה קניתי מד קיטונים – והתחלתי לבדוק) והתחלתי להרגיש יותר טוב (פחות עייף, יותר מרוכז, מרגיש פחות צורך בריטלין – אני מאובחן ADHD). ודי מהר (אחרי שבועיים בערך) מבלי שתכננתי את זה או התכוונתי – קרה דבר מדהים – מצאתי את עצמי אוכל ארוחה אחת ביום. לא סגפנות, או משהו כזה, זה מה שהגוף רצה. הייתי אוכל ארוחה שומנית טובה בערב, בבוקר יוצא לעבודה (עובד כמתכנת, ימים ארוכים) בעבודה אין מה לאכול (קיטוגני, כמובן) אז לא אוכל – וכשהגעתי הביתה בערב, שוב אוכל ארוחה טובה שומנית וזה החזיק אותי כל היום.

(הערת ביניים: הכניסה לתזונה, למי שמגיע מתזונה פחמימתית – כרוכה בהסתגלות של הגוף. אחרי שנים של נזק מטבולי מתמשך ותזונת הגוף מגלוקוז, הגוף [ובעיקר המוח] מחליף את מקור האנרגיה שלו לגופי קיטון – וזה עלול להיות תהליך טראומטי בשביל הגוף. לתהליך הזה קוראים Keto-adaptation , או הסתגלות בעברית – והסיבה שאני לא כותב עליו, היא כי אני לא הייתי מודע אליו וכנראה עברתי אותו בשנה שניזונתי מהתזונה הפליאוליתית)

בדרך, בין כל המחקרים וההרצאות שנחשפתי אליהם, שמעתי שוב ושוב אנשים מדברים על צומות. המון סיבות מדעיות ומבוססות מחקרים למה לעשות את זה. ומאידך – המון אנשים המתנגדים (מסיבות פחות מדעיות ופחות מבוססות מחקרים :)) גם לי, בהתחלה, זה נשמע מטורף – זה נשמע לי קיצוני וזה נשמע לי לא קשור (למרות שבלי לשים לב, ומעצמו הגוף שלי הוביל אותי לשם אינטואיטיבית) . כל מי שדיבר על עניין הצומות (אלה שהיו בעד) דיבר על שיפור תנגודת האינסולין. 
שמו של ד"ר ג'ייסון פונג עלה שוב ושוב, עד שבסוף "התפניתי" לקרוא ולשמוע גם אותו. 
הרופא הטוב מעיד שהוא מרפא סוכרת טייפ 2 (ולראיה היום כבר פותח 2 קליניקות לריפוי סוכרת טייפ 2). הדרך שבה הוא עושה את זה, היא פשוטה. תזונה קיטוגנית מוקפדת וצומות לסירוגין. 

תוך כדי "הלימודים" החדשים שלי – הבנתי שלמרות שיש לי סוכרת טייפ 1 – גם לי (כמו לרוב הסוכרתיים טייפ 1 אשר הודרכו על ידי מערכת החולי) – יש תנגודת אינסולין גבוהה. וההסבר הוא די פשוט – מערכת החולי גרמה לכך שנעמיס פחמימות ועליהן נזריק המון אינסולין (ובכך גרמנו לעצמנו – הטייפ 1 – להחמרתה של התנגודת) – ניתן להקביל את זה לאדם אשר שותה אלכוהול. בהתחלה יש רגישות לאלכוהול ואפשר לשתות מעט ממנו. אבל עם הזמן הגוף מתרגל, ואז אפשר לשתות יותר – הנזק, כמובן גובר ככל שהכמות עולה. 
זה היה הרגע שבו החלטתי שאני רוצה לטפל גם בתנגודת האינסולין. במקרה, פחות או יותר באותו הזמן, רצה הגורל, ובאחד הימים התעכבתי בדרך הביתה והגעתי מאד מאוחר. לא היה לי כוח להתחיל להכין אוכל אז החלטתי שבאותו היום אני פשוט אדלג על הארוחה האחת ביום שלי – ובכך התחלתי את הדרך עם הצומות לסירוגין שגם ככה רציתי להתחיל.

(הערת ביניים: מי שקורא את השורות האלה, ולא נמצא בקיטוזיס – ולא מכיר את התחושה המאפיינת את המצב המטבולי המיטבי הזה, תחושת חוסר הרעב – חושב שאני משוגע. אבל אני מבטיח לכם אנשים, התחושה הזו היא אמיתית ויעידו על כך כל הקיטוגנים – זה ממש לא סיפור. פשוט אין רעב!)
מה שהחל לקרות אז – הפתיע גם אותי.
ערכי הסוכר שלי, החלו לרדת. לא סתם לרדת, לרדת לרמות ש"לא יכולות להיות" לפי הרפואה המערבית. הערכים הגיעו לרמות של 30-35 מ"ג/ד"ל (מי שלא יודע – רמות של קומה אצל אנשים פחמימתיים) – אבל בלי תסמינים של היפו-גלוקמיה (קישור לפוסט רלוונטי בנושא). אני (וכל הסובבים אותי) נלחצנו מאד למרות שלא הרגשתי רע. מיד התחלתי לתקן עם טבליות גלוקוז. כל תיקון כזה של גלוקוז – החזיר אותי אחורה, מבחינת ערכי הסוכר, בשבוע בערך. ואחרי כמה ימים של צומות לסירוגין שוב חזרו הערכים המאוד נמוכים של הסוכר. 
החלטתי אז – לקחת את האחריות על עצמי, ולעשות את מה שהגוף שלי זעק כנכון בניגוד מוחלט להגיון, וגם לעצות שקיבלתי מחברי ומתומכי בקבוצות השונות. נתתי למספרים להישאר נמוכים (לא תיקנתי עם גלוקוז) ובמקום לתקן, התחלתי להוריד את מינוני האינסולין הארוך טווח. הורדה הדרגתית, כל פעם שתי יחידות.
הגוף שלי הגיב בצורה מטורפת בהתחלה. התנהגות בלתי צפויה לחלוטין של הסוכר. כל הורדה כזו של 2 יחידות ארוך טווח גררה יום שלם סוכר גבוה מאד, אח"כ יממה של ערכי סוכר נמוכים 30.... בלתי צפוי. החלטתי למתן את הורדת האינסולין עוד יותר. והתחלתי להוריד יחידה אחת בכל פעם שהערכים הגיעו לרמות נמוכות מאד (פחות מ-50).
וכך היה שגם האינסולין ארוך טווח שלי – ירד מ-26 יחידות ביום עד ל-12! 
בסה"כ לפני התזונה הייתי מזריק 26 ארוך + ~100 קצר ביום. והמינונים ירדו ל- 12 יחידות ארוך טווח ביום וזהו. זו ירידה של 90% במינוני האינסולין! 


רמות ריכוז סוכר לאורך 24 שעות לסוכרתי סוג 1 על תזונה קטוגנית מוקפדת, המעידות שהגיע הזמן להוריד קצת מהאינסולין הבזאלי


אסכם בזאת:

1. הפוסט הזה נכתב כסיפור אישי. כמובן, שכל הדברים שקרו בדרך היו מגובים בכמויות אסטרונומיות של מחקרים, מאמרים ודעות של רופאים רבים (רופאים מן הזן החדש – כאלה שלא מפחדים לאתגר את ה"אקסיומות" שהרפואה המערבית לוקחת כמובן מאליו). אני רציתי להעביר את הסיפור שלי בתור סיפור ולא להלאות אתכם במדע שמאחורי הדברים. כן חשוב לי, לסיכום לומר כמה דברים.

2. הרפואה המערבית לא יודעת הכול! 
יתרה מזאת, בנושא הסוכרת (טייפ 2 בפרט) ניתן לומר שהיא הבינה את הבעיה הפוך לגמרי! 
לא מדובר בבעיית יתר סוכר, אלא בבעיית יתר אינסולין (היפר-אינסולינימיה). וכשפותרים את בעיית יתר האינסולין, ונותנים לגוף מנוחה מרמות גבוהות כרוניות שלו, שנובעות בעיקר מצריכה גבוהה של פחמימות כמובן (על קצה המזלג – אינסולין בין השאר מקדם דלקתיות, הוא דוחה מטבוליזת שומנים [ליפוליזה], הוא מקדם היווצרות של גורמים טרשתיים [טרשת עורקים] ועוד) אז מתחיל תהליך ריפוי. התהליך הזה לוקח זמן, אבל הוא קורה – וזה מדהים!

3. לא ציינתי, אבל תוך כדי הלימודים שלי על הבעיות המטבוליות של הגוף, שוב ושוב, בכל פינה עלה הנושא של הדלקתיות. אז אני לקחתי על עצמי, ומצאתי כל דרך טבעית, אפשרית להפחית דלקתיות. עשיתי זאת באמצעות תיסוף של כורכום (ביחד עם פלפל שחור, שמגביר את ספיגתו במאות מונים), ויטמין D (שחשוב מאין כמוהו לא רק נגד דלקתיות), תה ירוק וגורמים נוספים. ממליץ לקרוא ושכל אחד יתסף מה שנראה לו סביר :)

ולגבי טיפים, איך אני עשיתי את הדרך – אני חושב שיש לי 3 דברים שהם הקריטיים בעיניי:


1) לאכול כשרעבים. ו- אם לא רעבים, אז לא לאכול!
2) פחמימות גורמות להתמכרות! התמכרות מהקשות שאני מכיר. צריך לדעת את זה, ולא להלקות עצמנו אם ההתמכרות מנצחת לעיתים! אנחנו רק בני אדם, והדרך להתגבר על התמכרות (במיוחד קשה כמו פחמימות) עלולה להיות רצופה אתגרים. להשתמש בזה בתור כלי – להתייחס אל ההתמכרות ככזו – ככה מקבלים סיפוק גם מההתגברות על ההתמכרות.
3) להבין שאנחנו לא יודעים כלום! לא להפסיק ללמוד ולהתעניין אף פעם. ובעיקר, לא לפחד לאתגר שום דבר! – אין אקסיומות ואין פרות קדושות!


זהו חברים,
הרבה בריאות!

4 תגובות:

  1. יופי של פוסט!
    תודה אביב
    ותודה לך תום

    השבמחק
  2. פשוט מדהים גור! מעורר השראה ותקווה!
    היכן אני יכול למצוא עוד חומר קריאה על הדלקתיות?

    תודה

    השבמחק
  3. אחלה פוסט, כתוב היטב

    השבמחק
  4. בתור סכרתי לא מאוזן טייפ 1 מזדהה עם כל מילה שנכתבה מתפלל שיהיה לי את הכוח לעשות מעשה

    השבמחק