"מה ההבדל בין פליאו לקטוגני?"

(מקור לתמונה)

הנ"ל היא שאלה שעולה פעמים רבות ונשאלת בעיקר ע"י אלו שנחשפו לתזונה הקטוגנית דרך תזונת הפליאו.

בגדול, ההבדל בין שתי התזונות יהיה בדגש על יחס אבות המזון, ספציפית על כמות הפחמימות, אבל בכדי להבין את הדקויות נרצה לפרט קצת מעבר לכך.

תחילה חשוב להבין שישנן דרכים שונות לביצוע שתי אסטרטגיות התזונה ולכן במקרים מסוימים הן יכולות גם לחפוף או להיות שונות מאוד אחת מהשניה, עניין שתלוי בין השאר בדרך בה אנחנו מגדירים כל אחת מהן (עוד על כך בהמשך).

בכדי למקד את הפוסט אתרכז בעיקר בהבדלים בין התזונות ובמטרה המרכזית של כל אחת מהן, ולא בפירוט מקיף של ביצוען.

פליאו

התזונה הפליאוליטית מבוססת על מזונות שכביכול היה ניתן להשיג בתהליך האבולוציוני בלבד, לפני תחילתה של התקופה הנאוליתית  - טרם המהפכה החקלאית - מזונות כמו בשר (עם עדיפות לגראס פד אם אפשר), דגים (פרא מועדף), עופות, ירקות עליים, ירקות שורש, אגוזים, זרעים ופירות (גם שמני פירות מותרים כמו שמן זית וקוקוס).
הדגש הוא בעיקר על מקור ואיכות המזון וקצת פחות על יחס אבות המזון - התזונה מתירה מזונות פחמימתיים שונים (בצורה פרדוקסלית, אם תשאלו אותי, אותן פחמימות "פליאוליטיות" הן למעשה ברובן היום - פרי החקלאות לאדם). 

הרעיון העקרי מאחורי התזונה פשוט: אם אותו מזון היה חלק מהתהליך האבולוציוני סביר שהוא לא מזיק לבריאותנו, וההפך הוא הנכון, אם הוא לא היה חלק מהתהליך האבולוציוני הרי הוא בפוטנציאל בעייתי.
בהתאם לרעיון זה הבעיה העקרית בתשתית המזון היום נעוצה במזונות המעובדים, הדגנים (בעיקר חיטה - גלוטן), סוכר גולמי, שמני זרעים, מוצרי חלב ואפילו כמות גבוהה מדי של "פחמימות ריקות".
התזונה אומנם נמוכה יותר בפחמימות לעומת התזונה המערבית - או לפחות כך היא אמורה להתבצע על פי אבי התנועה הפליאולטית ד"ר לורן קורדיין - אך היא מתירה מספיק פחמימות כמו ירקות שורש (הבטטה הפליאוליטית המפורסמת), פירות ואפילו קצת דבש, סילאן או מייפל, ואין בה דגש מיוחד על כמות החלבונים (במקור היא קודמה כתזונה גבוהה בחלבונים, אך במשך השנים הכיוון קצת השתנה לתזונה קצת גבוהה יותר בשומנים).

למען הדיון אך ללא הסכמה גורפת, כמות הפחמימות המומלצת בתזונת הפליאו נעה בין 100 ל-150 גרם פחמימות ליום, אבל בעקרון כל אחד מארגן לו את יחס אבות המזון כנראה לעיניו ובהתאם להשקפת עולמו.

לצערי בשנים האחרונות חלק נכבד מהתנועה הפליאוליטית בארץ, בעיקר בקבוצות הפייסבוק השונות (אנשים המייחסים לעצמם "סמכות" בתזונת הפליאו, מגדירים עצמם כמומחים, מקצועיים או מטפלים) מעודד צריכת "פחמימות בטוחות" או "סוכרים טבעיים", לפעמים אפילו ממקורות שמעולם לא היו חלק מתזונת הפליאו המקורית, כמו אורז, תפוחי אדמה, פירות סוכריים, ואפילו בירה(!).
הם מתנגדים נחרצות לתזונה הקטוגנית מסיבות שונות ולא מבוססות, מתוך אג'נדות אישיות כלכליות, ומשתמשים במיתוסים שונים בכדי להרתיע מהפחתה "קיצונית" מדי בפחמימות (ראו את פוסט "מיתוס הקורטיזול" כדוגמה להפחדה נפוצה שכזו).

קטוגני

המטרה העיקרית של התזונה היא כניסה לקטוזיס ולכן ליחס אבות המזון, ובעיקר להגבלת כמות הפחמימות, ישנה חשיבות עליונה.
התזונה דוגלת בהישענות על שומן כמקור אנרגיה עקרי לרקמות הגוף - מצב מטבולי בו גופי קיטון (שמגיעים מפרוק אותן חומצות השומן) משמשים מקור אנרגיה לחלק/מרבית המוח.

אי לכך התזונה חייבת להיות נמוכה מאוד בפחמימות, מתונה בחלבונים וגבוהה בשומנים.
הרעיון העקרי אומר שרק המנעות או הגבלה קבועה של סוכרים (פחמימות), בין אם הם "טבעיים" או לא, תשבור את ההתמכרות אליהם ותביא את הגוף למצב המטבולי הרצוי - מצב מטבולי אידיאלי לאיזון רמות הסוכר, הורדת ריכוז האינסולין ושיפור הרגישות להורמון, אנרגיה יציבה למוח ומיקסום יכולתנו לשרוף שומן לאנרגיה.

כתלות במצב המטבולי, ההמלצה הגורפת היא להגביל את הפחמימות מתחת ל 50 גרם ליום, כשרובנו נצטרך להגביל מתחת ל-30 גרם פחמימות ביום בכדי להיכנס לקטוזיס יציב.

כמובן שבכדי להפיק את המירב מהתזונה בריאותית מומלץ לבססה על מזון איכותי - ולכן רבים טוענים שבזאת העקרון המנחה של תזונת הפליאו יהווה את הבסיס האיכותי ביותר לתזונה הקטוגנית - במילים אחרות "תזונה קטוגנית פליאוליטית". שילוב של שני המחנות.

הערה: לא כולם מסכימים עם הטענה של מזון תואם אבולוציה כמובן, גם במחנה הקטוגני. לכן חלק מהתנועה הקטוגנית מאמין שאם אין הוכחות חד משמעיות (ברמה המחקרית על בני אדם) לבעיות פוטנציאליות של מקור תזונה מסוים, הרי הוא יכול להחשב בטוח לצריכה, גם אם הוא לא היה קיים בתקופה הפליאוליטית.
לצערנו, עולם חקר התזונה אינו מפותח לדרגה כזו בה מפרידים משתנים בצורה יסודית ו/או למשך זמן ממושך של שנים בכדי להוכיח השפעה של מזון מסוים על בריאותנו. לכן קשה מאוד לקבוע נחרצות בעייתיות פוטנציאלית של משתנה בודד בתזונה.

מצב זה יוצר פתח למזונות רבים שנויים במחלוקת שמעולם לא היו חלק גדול, אם בכלל, מאבולוציית האדם ומקומם בתזונה הקטוגנית, כמו; שמני זרעים שונים, טחינה, מוצרי סויה כמו טופו ואדממה, שוקולדים, קטניות, בוטנים, מוצרי חלב, סייטן, ממתיקים מלאכותיים ואפילו דגנים שונים.
תוסיפו חלק מהמוצרים (השנויים במחלוקת) הללו - וכל עוד יחס אבות המזון נשמר בכדי לאפשר זאת - אתם תשארו בקטוזיס, אבל התזונה לא תחשב "פליאוליטית".

עניין של הגדרות

מי היא הסמכות הקובעת הגדרתה של תזונה מסוימת ומה היא הדרך ה"נכונה" לבצעה?

כמו שראינו מעל, למרות שישנן דרכים שונות לבצעה, הגדרתה של התזונה הקטוגנית די ברורה - או שאנו נמצאים בקטוזיס או שאנו לא (דבר שניתן לאשר ע"י בדיקות עקביות של גופי קיטון בדם).

אבל כשזה מגיע לתזונת הפליאו יש קצת יותר מקום לדון בהגדרתה ואופן ביצועה.

מצד אחד ישנם אלו שיטענו שכל מזון שהיה זמין כביכול בעברנו הפליאוליטי יתאים לתזונה - כאמור, מבלי ליחס חשיבות רבה ליחס אבות המזון.
בהתאם לטענה זו: כתלות במטרותיו, השקפותיו, או מה שאותו אדם מנסה לקדם - הרי גם תזונה שתשלב יותר מ-60% פחמימות (כל עוד הן "פחמימות בטוחות" - פליאוליטיות), תוגדר ותאושר כתזונת פליאו למהדרין, גם אם היא מעולם לא היתה חלק מתזונת אבותינו, בעיקר כשזה מגיע לזמינות הפחמימות לאורך כל עונות השנה וברוב האזורים הגאוגרפיים (אם בכלל).

מצד שני ניתן לטעון שדווקא התזונה הקרניבורית, או לכל הפחות תזונה מאוד נמוכה בפחמימות, גבוהה בשומנים על בסיס החי (כמו זו המקודמת בבלוג), היא תזונת אבותינו המקורית - וזאת משום שמרבית הממצאים מעברנו הרחוק מצביעים על כך שבמרבית המקרים, ברוב חלקי השנה, היינו כמעט קרניבורים לחלוטין עם העדפה לשומן ובהמות גדולות.
טענה זו תשים את התזונה הקטוגנית/הקרניבורית בהגדרתה כתזונת המתאימה והקרובה ביותר לתזונת הפליאוליטית המקורית (אי לכך כותרת הבלוג כמובן - "מעבר לפליאו" - Beyond Paleo).

אם ברצונכם להעמיק קצת מעבר ולקרוא על ההבדלים בין התזונות כפי שהם מתוארים ע"י צמד מהמומחים המובילים בעולם לתזונה הקטוגנית, להלן מאמר מעולה בדיוק בנושא.

ולהלן טבלה שממחישה את ההבדל בין התזונות השונות ביחס אבות המזון מתוך המאמר:

בנוסף, להלן טבלה מאוד בסיסית, שמפרידה את המזונות המומלצים והמזונות שנמנעים מהם בשתי אסטרטגיות התזונה כפי שהן לרוב מקודמות (חשוב להדגיש שגם אם לא מצוין "שומן מהחי" בשני הצדדים - כמו שומן כבש או בקר - דבר שאמור להיכלל בשתיהן, ניתן לראות בעקרון את ההבדל והדמיון בין שתי התזונות):

(מקור)