הייתי בעיצומה של מחלת הסרטן, סרטן הנפש, שהשתלט על חיי, אכל לי את הנשמה, ופגע במשפחתי ובעיקר באשתי שתחייה, הייתי כמו מת מהלך המונח כאלבטרוס עגמומי על צווארה שוקק החיים, מחוסר אנרגיות לחלוטין בלי הרבה רצון ממשי לחיות.
בנוסף הייתי חולה פיזית, בקושי זזתי, כל מאמץ קטן היה מלווה בנשימה כבדה ודפיקות לב. לקחתי תרופות: לדיכאון, חרדות, שינה, כולסטרול, סוכרת, תת פעילות בלוטת התריס, צרבות ולחץ דם.
היו לי טריגליצרידים ברמה מטורפת, כבד שומני ולקינוח חטפתי מלנומה.
חיים טובים נכון?
חיים טובים נכון?
אז זהו שלא, שקלתי בסביבות 100 ק"ג שהתפרסו על גבי 164 ס"מ.
ואז זה קרה, טיפסתי במדרגות בשמורת טבע ולפתע הרגשתי לא טוב - סחרחורת, בחילה, כאב בחזה. עליתי עוד מדרגה... והתעוררתי כשמישהו מרטיב את פני ומרגיע אותי, הבנתי שעברתי אירוע לב.
זו היתה קריאת ההשכמה שלי, היה לי ברור שככה עוד הרבה זמן אני לא אוכל להמשיך לחיות ובטח לא המשפחה שלי..
ואז זה קרה, טיפסתי במדרגות בשמורת טבע ולפתע הרגשתי לא טוב - סחרחורת, בחילה, כאב בחזה. עליתי עוד מדרגה... והתעוררתי כשמישהו מרטיב את פני ומרגיע אותי, הבנתי שעברתי אירוע לב.
זו היתה קריאת ההשכמה שלי, היה לי ברור שככה עוד הרבה זמן אני לא אוכל להמשיך לחיות ובטח לא המשפחה שלי..