אגוזים - אולי גם אתם רגישים?

אני רוצה לקחת אתכם כמה חודשים אחורה. סתיו 2012, אני חוזר הביתה ערב אחד אחרי עבודה, באמצע תקופה של ניסיון להיות מאוד נמוך בפחמימות, נסיון להגיע למצב מטבולי "קיטוטי". איתי בתיק קופסה של כ 400 גרם פיסטוקים.

למרות הידיעה שברגע שאני מתחיל עם אגוזים, אין לי שליטה על עצמי, אני מנסה שוב ושוב להגביל את עצמי - "רק חופן ביד וזהו". ב 30 גרם פיסטוקים יש כ 8 גרם פחמימות בלבד. לכן על דיאטה נמוכה בפחמימות או דיאטת פליאו, לנשנש על אגוזים שונים זה תמיד נחשב "כשר". 

תוך דקות ספורות עם כניסתי הביתה, חצי חבילה נעלמה. עוד שתי דקות עם מח חצי מתפקד, אין אפילו פיסטוק אחד בקופסה. אם חשבתם שזה קצת מופרע, אז עדיין לא הגעתי לפואנטה.

עכשיו עם מח לא מתפקד כלל, לקראת 11 או 12 בלילה, אחרי ארוחת ערב, אני עולה חזרה על האופניים, מתלבש טוב כי קר ורטוב בחוץ. אני הולך לחנות ליד ביתי שפתוחה 24 שעות. קונה עוד 2 קופסאות "שיהיה בבית לימים הקרובים". וכך לפני השינה, בזמן צפייה של עוד משחק NBA, אני גומר את שתי הקופסאות הנוספות.

למרות שאני לא סופר, אבל עדיין - 6,700 קלוריות אחרי זה (וכל הפחמימות שמתלוות אליהן), אני נכנס לישון עם באסה של החיים.

כמובן שזה לא היה כך כל לילה. במשך הנסיון להיות מאוד נמוך בפחמימות (ואני עדיין נמוך גם היום!), היו תקופות קצרות שהצלחתי להוריד את כל סוגי האגוזים, או להגבילם לכמות נורמלית. ניסיתי את כולם. ניסיתי אפילו להשרות אותם. למרות שקראתי הרבה בנושא, היה לי קשה להוריד אותם לגמרי. הם תמיד היו חוזרים! ולפעמים בגדול כמו שאתם רואים למעלה.

התמכרות - "מצב של תלות פסיכולוגית, ובחלק מהמקרים גם גופנית,  בחומר או בפעילות כלשהם. התמכרות מתאפיינת בהתנהגות כפייתית שנועדה להשיג את אותו גירוי, אשר ממשיכה גם כאשר היא מובילה להשלכות שליליות ובאה על חשבונם של צרכים חשובים אחרים, פסיכולוגיים וגופניים כאחד" - ויקיפדיה.

היה לי קשה לוותר עליהם. למרות שידעתי שהם לא עושים לי טוב, פשוט לא יכלתי להפסיק. חלק מהסימפטומים היו כאבי בטן, בטן נפוחה, רגעים של ערפול במחשבה (במיוחד כשהייתי אוכל אותם). והכי מבאס - המשקל התחיל לעלות - הרבה.

קראתי כיצד החיידקים הביוטיים של הקיבה מקושרים אל הנוירונים במח כמערכת אחת. כיצד כאשר מישהו אוכל את הגורם להתמכרות, משתחררים למערכת הדם אנדורפינים שונים ש"מנטרלים" את פעילות המח וגורמים לו להרגיש טוב או ב "high". ידעתי שאפילו אם האדם יודע שמה שהוא מכניס לגופו גורם לו לנזק כלשהו, אם הוא מכור אליו, הוא אינו יכול להגיד לא. התפתחות קנדידה. קראתי שעות על מעי דליף וכיצד זה משפיע על כל מערכות הגוף. קראתי כיצד הורמונים שונים משתחררים לגוף (אינסולין, לפטין, הורמוני סטרס וכו'), עם צריכה של אחד המרכיבים אליו אנו מכורים.

וכך, אפילו אני, עם יכולת רצון של שור וכל הידע שבעולם, התקשתי להוריד אגוזים מהדיאטה לגמרי.

בתחילת דרכי הורדתי סוכר, הורדתי מוצרי דגן, הורדתי מוצרי חלב והורדתי שמנים תעשייתיים ללא קושי כזה (לפחות ממה שזכור לי - אולי מההתלהבות הראשונית). כשקראתי לראשונה את הספר The Paleo Diet for Athletes אני זוכר שפרופסור קורדיין ציין, שאם יש רצון להוריד משקל על דיאטת פליאו, יש להגביל את צריכת האגוזים.

אזי עם תחילתי על דיאטת פליאו, לא נגעתי באגוזים כלל. בזמנו לא הייתה לי בעיה להוריד אותם כי לא הייתי מכור. תוך שבועיים ירדתי למשקל הכי נמוך בחיי הבוגרים (רוצה להדגיש שהיו הרבה משתנים שהורדתי ושיניתי חוץ מאגוזים מן הסתם). כרוכב אופניים, זה היה חלום שהתגשם.

שרירים ברגליים ובכל הגוף בכלל התחילו לצאת, הורידים החלו לצאת במקומות שלא ידעתי שהם אף קיימים. זה היה ב 2011. הרגשתי שגילית את אמריקה.

מאז, הרבה דברים השתנו, חשבתי שאני יודע מה אני עושה ועשיתי הרבה טעויות. אחת הטעויות הגדולות ביותר מסתבר, הם תחילת צריכת האגוזים למיניהם. רציתי לעשות את החיים מעניינים יותר. אין על צפיית משחק טוב עם הפיצוחים של שישי לא? כל עוד אני סופר את הגרמים של הפחמימות, אוכל מה שנחשב "פליאו" ומצליח להגביל בכמות - אז אין בעיה. כמו שאתם רואים, גוף האדם היא מכונה מאוד מאוד מורכבת.

לדעתי זה פתח דלת של בעיה שהיתה קיימת במשך כל חיי עם צריכת דגנים (בעיקר רגישות לחיטה), וכך גרמה לי להתמכרות לסוגי לקטינים, חומצות פיטייות או כל מרכיב דומה להם, שקיימים גם באגוזים, ולכן בעצם החלפתי "סם" אחד עם "סם" אחר. אולי אפילו גרוע יותר בשבילי. בסופו של דבר, בדיוק כמו מוצרי הדגן, אגוזים הם זרעים של עצים. ולמרות הרכב כימי הרבה יותר טוב, ועם הרבה יותר מרכיבים תזונתיים שונים, גם להם הרבה נוגדי תזונה שונים בשביל להגן על האגוז (אפשרי להפחיתם עם השרייה לפחות).

יש הרבה ממצאים שמראים שבמשך התפתחותינו, לפחות בחלק מהמקומות, בתקופות מסוימות, היוו האגוזים חלק מהתפריט של האדם. יש להדגיש שאחרי חשיפה של שנים לדגנים, התפתחות של מעי דליף, רגישות לגלוטן ובעיות שונות במעיים, אולי גם אגוזים כבר לא יהיו מומלצים לרבים מאיתנו, הרבה יהיו רגישים אליהם, וישנם לא מעט שיהיו אלרגיים לאגוזים...

לכן המשפט שאני תמיד אומר הוא מאוד חשוב - "רק בגלל שזה פליאו, לא אומר שזה טוב לנו. רק בגלל שזה לא פליאו, לא אומר שזה רע לנו".

אנחנו צריכים לקחת את התבנית של הפליאו (שהיא בפני עצמה כבר טובה פי מאה מונים על פני הדיאטה המערבית) בידיעה שתמיד אפשר לשפרה צעד אחד קדימה, להקשיב לגוף, ובהתאם למצבכם המטבולי והאישי, לבנות את התפריט היומי שלכם סביבה.

לשמחתי אני יכול לדווח שבמשך יותר מחצי שנה, אני נגמלתי מכל סוגי האגוזים. אפילו את הכף או שתיים של קמח השקדים שהייתי מוסיף בעבר ל"פנקייק פליאו" הצלחתי להוריד. איך זה קרה אתה שואלים?

לילה אחד, בזמן שצפיתי במשחק, נתקעה לי חתיכת קליפה של פיסטוק בין השיניים התוחנות. במשך כשעה, עם מכשירים מימי הביניים, תסכול רב והרבה דם, החלטתי שזה הסוף של האגוזים.

מאז, ללא אגוזים, על דיאטת פליאו נמוכה בפחמימות אך לא קיטוגנית, אני שמח להגיד שאני חוזר למשקלי ומצבי הקודם. המכנסיים שלי נהיו גדולים עלי, הורידים מתחילים לצאת שוב, הכושר חוזר לרמה גבוהה, אני שמח.

מה המוסר השכל?

לאלו שעדיין לא על דיאטת פליאו ותמיד מוצאים תירוץ למה הם צריכים להמשיך לאכול דברי מאפה. לאלו שלא יכולים לוותר על המתוק בבוקר. לאלו שלא יכולים ללא עוגיה עם קפה. לאלו שתמיד ימצאו סיבה לאכילת דגנים או פחמימות מעובדות אחרות. או אפילו לאלו שהצליחו להגיע ל 100% פליאו, אבל התחילו לאכול דברים אחרים שמשפיעים בדרך זו או אחרת.

אני מבין בדיוק איך אתם מרגישים!

בשונה מהפוסטים הרגילים שלי, הפוסט הזה היה הרבה יותר אישי. בדרך כלל אני מוסיף ומסביר את הפן המדעי מאחורי הנושא. הפעם רציתי לחסוך את זה ממכם. רציתי לקחת אתכם אל עולמי האישי ודרך מה שעברתי אולי לפקוח את עינכם. אולי חלקכם עבר את מה שאני עברתי, אולי חלקכם על דיאטת פליאו / נמוכה בפחמימות, מנשנשים על אגוזים במשך כל היום ולא מבינים למה אתם לא יורדים משקל (אפילו אם ההתמכרות לא גרועה כמו שהיא הייתה אצלי!).

 הדרך היחידה לדעת, כמו כל דבר אחר בדיאטה, היא להוריד את הפריט שאתם מאמינים שעושה לכם רע (רמז - בדרך כלל המוצר שיהיה הכי קשה להוריד) למשך תקופה מסוימת, אולי חודש, ולראות כיצד זה משפיע עליכם אישית.

אולי יום אחד אני ארחיב יותר על אגוזים. אני גם רוצה להרחיב על עוד מספר טעויות שאני חושב שעשיתי במסעי בעולם התזונה. מכל הדברים האחרים שאני מאמין שהשפיעו לרעה, אני שם את האגוזים גבוה מעל כולם. לפחות אצלי, אני יודע שהם היו ה"מרכיב" העיקרי בעלייה במשקל ולתופעות לוואי שונות - לכן הקדשתי פוסט שלם לנושא.

בינתיים, לאילו שרוצים לקרוא קצת באנגלית, זה אחד המאמרים שאני אישית תמיד פניתי אליהם בנושא אגוזים.

וגם, הנה מאמר מצחיק שמראה התמכרות לפיסטוקים כצד הומוריסטי מ Uncyclopedia.