אופס, אכלתי תפוז!

הנוף הניו יורקי מגשר וושינגטון

נכנסתי לחופשת פסח רשמית מהיום, יום שבת.
בחוץ, יום יפהפה, כיף להרגיש את האביב מגיע אחרי חורף מאוד קשה פה בניו יורק הקפואה.

החלטתי כהרגלי לעלות לצפון ניו יורק (אפסטייט) על כביש 9W לעיירה האהובה עלי - פירמונט. אני והאופניים.

לפני הנסיעה, הכנתי לי קפה עם קוביית שוקולד, חמאה מזוקקת, מעט מלח ושמן MCT. הרגשתי צורך בחלבון אז "שאבתי" פרוסת סלמון מעושן. ובגלל שרציתי לדחוף היום, החלטתי גם לשתות super starch לפני, כ-10 גרם.

לנסיעה לקחתי איתי שתי קוביות שוקולד מריר 90% ופרוסת גבינת צ'דר (שני חתיכות צ'דר עם חמאה מזוקקת ומלח ביניהן. בשביל הסודיום יותר מהכל).

אני לא אשעמם אתכם יותר מדי עם הנסיעה, אבל הרגשתי טוב בדרך לפירמונט, ואכן איך שעברתי את גשר וושינגטון, התחלתי באימון האמיתי. בדרך עברתי שני חבר'ה, שהחליטו לשבת לי על הגלגל, וכמו תמיד, מפה הנסיעה הפכה למירוץ. 

הגעתי לפירמונט סחוט, עם הרבה ספרינטים ואינטרוולים מאוד עצימים בדרך.

נהנה לי מהשמש שחסרה לי כל כך, בפירמונט.

כשעצרתי בבית קפה האהוב עלי, אכלתי מה שלקחתי עימי, והזמנתי אספרסו. לאחר ההפסקה, אני עולה על האופניים חזרה הביתה.

אבל הפעם קרה משהו שלא קרה לי כבר הרבה זמן. בדרך כלל, אני מרגיש אנרגטי בדרך חזרה, או לפחות זהה לחצי הראשון של הנסיעה. הפעם הרגשתי נפילה. מוזר מאוד...

בהתחלה זה עוד היה סביר, ואומנם היו רגעים שהרגשתי שאני עוד יכול לדחוף. אבל ברגע שעברתי את הגשר חזרה למנהטן. נגמר המצבר. ואני רואה את זה על המחשב.

הסברים אפשריים:

1. יצא לי לעשות שני אימונים מאוד עצימים באמצע השבוע, כשהאחרון היה יומיים לפני, ביום חמישי. אני לא בכושר אחרי החורף הארוך והארור, ואולי לא התאוששתי עדיין.

2. בכושר הנוכחי שלי, אני צריך להגביל נסיעות עצימות כאלו ל-3 שעות אולי?

3. לילה לפני, ישבתי במסעדה ארגנטינאית, ואכלתי דברים שאולי לא הייתי צריך לאכול. כן, טעמתי כפית מהקינוח 

שידידתי הזמינה... יכול להיות יותר מדי חלבונים בארוחה גם (הסטייק היה ממש רזה).

4. לא שתיתי מספיק ואולי התחילו להם סימפטומים של התייבשות (עכשיו שאני רושם זאת - סביר מאוד).

על השדרה השנייה במנהטן, אני מזדחל לי בין התנועה של המוניות הצהובות, אלפי תיירים בין הגלגלים, והרקע המדהים של גורדי השחקים של העיר. אני עכשיו חמש שעות לנסיעה ופשוט נגמר לי הכוח.

ברגע זה, בין רגע ובלי להניד עפעף, החלטתי לעשות משהו שלא עשיתי בשמונה חודשים האחרונים - אני הולך לאכול תפוז!

אין לי מושג למה עלה לי תפוז לראש. אבל זה היה כמו מנורה מעל הראש בסרטים המצויירים שצצה לה, רק שלי זה היה תפוז.

מצאתי לי חנות קטנה באחת הפינות (2nd Ave and E 28 St), החנתי את האופניים, ו-75 סנט אחרי זה, נעלם לו תפוז גדול, מתוק, כתום ועסיסי (תפוז גדול: 22 גרם פחמימות, 17 גרם סוכר).

יושב בפינה על האופניים, מקלף אותו כמו נינג'ה, המיץ זולג על כל האצבעות וחולצת המירוצים הישנה שלי, סיימתי אותו כל כך מהר, שהוא נעלם כמו קסם. כמה חבל שלא חשבתי לקחת תמונה, זה פשוט היה עניין של רגע. אני, אוכל תפוז בפינה במנהטן - יופי.

אחרי כל כך הרבה זמן בלי סוכר או פחמימות בדיאטה, זה היה הדבר הכי מתוק שאכלתי בחיים שלי, או לפחות ככה זה נראה באותו הרגע. התפוז הרגיש נכון באותו הרגע. באותה השעה, הוא היה "תרופה".

נהנתי. עם חיוך על פני :)

לא הייתי בטוח מה הולך לקרות אחרי. אנרגיות דלק טילים ישר לדם? אני אפול מהאופניים כי עפתי מקיטוזיס? אני הולך להכנס ל sugar-coma??? עליתי על האופניים והמשכתי.

את האמת, הייתה לי הרגשה, שאחרי יום כזה, חמש שעות לנסיעה כל כך קשה, זה לא ישפיע עלי כל כך. האנרגיה אומנם עלתה מעט (לא משמעותי), אבל לא, לא עפתי כמו טיל. המשכתי הביתה עייף אבל שמח. 

בדרך חזרה עצרתי בפרוספקט פארק לתמונה, כמות האנשים שיצאו להנות מהיום שבת הזה הייתה עצומה, באלפים!

פרוספקט פארק עמוס ביום שבת יפהפה אחרי חורף קשה

סוף סוף בבית - אחרי אימון קצרצר...

הגעתי הביתה, וכמובן מה הדבר הראשון שאני עושה? בודק סוכר וגופי קיטון!
סוכר - 87.

גופי קיטון - 2.8.

!!!BOOYAH

עדיין שם.

כשהגעתי, הרגשתי מסוחרר, עם בחילה, עייף ובלי אנרגיה. לא יודע אם זה הסוף של הנסיעה והסיבות שמניתי למעלה או התפוז שגרם לבחילה.

חזרתי מהר מאוד לדרך הישר, והכנתי לי שקשוקה עם המון שומן אווז עשיר וטעים, ביצי ברווז, גבינת צ'דר וחמאה מזוקקת. אוי שומן, אין עליך!!!

מהר מאוד אחרי, עם שתייה מרובה, הרגשתי שחזרתי לחיים, והחלטתי שהיום הזה צריך להיות מונצח בבלוג. שיהיה מה לספר לנכדים יום אחד, ולכם הקוראים :)

אגב, שעתיים אחרי אוכל, רמות הקיטון היו עדיין 2.8 מילימול, לאלו שמעוניינים. אין נתוני סוכר כי נגמרו לי הסטיקים.

יום יבוא ואני אעלה מתכון לדרך שאני מכין את המעדן הזה - תענוג!

ולשאלות הצופים בבית:

אביב, מה אתה חוזר לאכול פירות?!

לא.

אתה תנסה לאכול פירות בזמן האימונים לראות איך זה משפיע?

אולי בעתיד, או במצבים כמו היום.

למה שיתפת אותנו בכך?

אני רוצה להראות שאחרי הכל, גם אני בן-אדם, שבנסיבות הנכונות יכול להחליט מה נכון באותו הרגע. 

כל עוד אני מבין מה זה אומר לאכול תפוז עשיר בסוכרים ופרוקטוז. ואחרי שמונה חודשים על דיאטה ללא פחמימות, ואימון שרוקן לי את ה"אמא" של מאגרי הגליקוגן, בנוסף לנפילת אנרגיה על האופניים, אולי אותו תפוז לא יהרוג אותי... 

מה למדת מכך?

אני חושב שזה מעניין לראות שאדם יכול להשאר בשריפת שומנים גבוהה עם תפוז מאוד סוכרי אחרי יום כזה, ואני חייב להודות שזה מסקרן אותי. השאלה האם בנסיבות הללו נגרם איזה נזק, או זה בטל בשישים?

האם כולם על תזונה קיטוגנית כמוך יכולים להשאר בקיטוזיס עם פירות אחרי אימונים?

כמו תמיד, תלוי במליון גורמים. ביניהם:

רמת תנגודת האינסולין.

משך התקופה על דיאטה קיטוגנית או דלת פחמימות.

משך האימון.

עצימות האימון.

סוג הפרי וכמות הסוכר.

יחס של גלוקוז מול פרוקטוז.

ועוד...

ואם כבר מדברים על תפוזים עסיסיים עם מיץ סוכרי וחומצי. בדיוק לילה לפני, ברכבת חזרה הביתה מאותה מסעדה ארגנטינאית, הייתי פשוט חייב לצלם את הפרסומת הזו:

טיפול פנים, פילינג לעור בחומצות ממקור פירות!!!

מי אמר שאין שימוש בריא לפירות האהובים עלינו?

את/ה תמשיכו לאכול פחמימות מעובדות וחיטה, הרבה סוכר ופרוקטוז (שקיים גם בפירות), שככל הנראה מסתמנים כסיבה העיקרית לבעיות הורמונליות ותגובה חיסונית, שגורמות בין השאר לבעיות עור ופצעונים, ואנחנו נטפל בעור הפצוע עם חומצות שמקורן באותם פירות...

סתם חשבתי שזה מבדר.