מעשה באיש זקן, שהתגורר בכפר פסטורלי, במרומי הרי האלפים שבצרפת.
איש צנוע וענו היה, רועה צאן, אשר בילה את רוב זמנו בין האחו עוצר הנשימה שבין עמקי ההרים, לבין ביתו החם והקטן, יחד עם אשתו וילדיו האוהבים.
בבעלותו היו כבשים לרוב, שהתקשו לספק לו ולמישפחתו את כל צרכיהם.
למרות שהזמנים היו קצת קשים לעיתים, לא הרבה היו משאלותיו של האיש - רק בריאות ואושר למשפחתו, והיכולת לספק זאת דרך מקצועו עתיק היומין.
הוא היה מאוד מיומן במקצועו האהוב שלמד מאביו, אשר למד זאת מאביו שלו - ידע שהועבר במשך דורות במשפחתו.
בוקר יום אביב בהיר אחד, השתנו פני הדברים לעד...