לוחם שבט המסאי באפריקה, כמו אבותיו במשך עשרות אלפי השנים שקדמו לו, גם הוא מבסס את תזונתו כמעט אך ורק ממקור החי - האם ניתן לקרוא לו ולאבותיו "קיצוניים"? |
שוב ושוב היא עולה... המילה האהובה עלי כשזה מגיע לבריאות האדם ותזונה...
אני נכנס לדיון כלשהו עם מכר, או דיון בפורום כזה או אחר, מנסה להסביר כיצד עובד גופנו, תהליכים פזיולוגיים, בהתאם לביוכימיה שלנו, לאבולוציה שלנו, ואז הצד השני, שמבין לאן זה מוביל, נרתע ומעלה ישר את המילה "קיצוני".
בנקודה הזו, גם אם עומדת לצידי ספרות מדעית די מבוססת, הכל נזרק לצד - עמדותיי נוגדות את הדעה המקובלת, אי לכך - "אני קיצוני". מה שמרמז שדבריי הם לא משהו שמומלץ לרוב האוכלוסיה, ולכן אין בכלל צורך להמשיך את הדיון.
יתכן וההדחקה הזו מגיעה מחוסר ידע (חייב להודות שפזיולוגיה הוא לא חומר קל או ידוע לכל), או מהקושי להבין שאולי הדעה הרווחת שגויה, אולי הקושי הפסיכולוגי לעשות שינוי אמיתי בהרגלי האכילה - הכחשה.
דומאות למשפטים בהם המילה "קיצוניות" מופיעה באותו דיון יראו כך:
"אני לא מאמינה בקיצוניות, לדעתי שינוי כזה יכול להזיק"
"אני לא מבינה למה צריכים להיות כל כך קיצוניים, הכל במידה"
"להיות כל כך קיצוני יכול להלחיץ, לא בריא לנפש"
"להוריד מהתזונה (השלם את החסר) לגמרי, זה מאוד קיצוני"
"להגיע לקיטוזיס זה מצב קיצוני לגוף"