גריוולעך

גריוולעך (גריבען או גלדי שומן בעברית), היא הדרך המסורתית של המטבח האשכנזי להכין את הדבר הקרוב ביותר לבייקון, או יותר נכון באנגלית pork rind, שהוא סוג של חטיף בו מטגנים את עור החזיר עד ליצירת "צ'יפסים" קראנצ'ים.
יהודי אירופה מצאו דרך כשרה ליצירת מאכל זה, הם פשוט היו מטגנים או אופים בתנור עורות של עוף או של ברווז, בתהליך שמפריד את העור עצמו מהשומן. נהוג גם להוסיף רצועות בצל לטיגון.
לשומן שהם היו מפרידים קוראים שמאלץ, והוא השומן בו המטבח הנ"ל קורא לרוב המתכונים המסורתיים (עוד לפני שנכנס לשוק קנולה וקודם כתחליף "בריא" וזול). ובגלל ששמאלץ בעל מרקם מאוד רך, הוא יכול להוות תחליף דומה לחמאה במתכונים בשריים.
את העור הקראנצ'י שנשאר מהתהליך פשוט ממליחים קלות או מוסיפים תבלינים לטען, ונהנים מחטיף ללא פחמימות וסוכרים, חסר רגשות אשמה.
אין יותר קל מכך.

השפעותן המטבוליות של הסטטינים (היינו "תופעות הלוואי") - היתכן שהם יותר פוגעים מאשר מועילים?

אחד האתרים האהובים עלי בנושא הבריאות הוא של שלי שלנדר, והוא נקרא "אני והסוכרת שלי" (Me and my Diabetes). במשך השנים, מאז שגיליתי אותו, עברתי על ראיונות רבים מתוכו, לחלק מהראיונות הקשבתי יותר פעמים מאשר אני יכול לספור, חלקם פשוט מעלפים.
לפני מספר שבועות, עליתי על אחד הראיונות הישנים יותר באתר, ראיון שהוקלט עם דר' רון רוזדייל הנוגע לתופעות הלוואי של לקיחת סטטינים. והוא פקח את עיניי.
למרות שכבר עברתי הרבה על נושא הכולסטרול, ולמרות שהרבה אנשים כבר מודעים לכך שכולסטרול הוא לא אינדיקטור לבריאותנו, הראיון הזה פשוט דחף אותי לבדוק קצת יותר לעומק.
עד היום, רופאים ממשיכים לדחוף לנו סטטינים להורדת כולסטרול, למרות שהמדע מאחורי התרופות הללו ורמות הכולסטרול בפרט מונחות על בסיס שגוי במקרה הטוב, אני הייתי אומר אף שיקרי. וזה פשוט מכעיס אותי.
החלטתי לקרוא עוד מאמרים (קישורים רק לחלקם בתחתית הפוסט).
במסגרת הקבוצה בפייסבוק, ניסיתי להעביר לחברים כמה מסרים בנושא, והופתעתי לגלות עד כמה מהם עדיין לא מוכנים לקבל את העובדה שרמות כולסטרול פשוט לא קובעות את בריאותם.
מעבר לכך, הייתי בהלם שחלקם עדיין נמצאים על תרופות להורדת כולסטרול (בפרטי).
זה פשוט מדהים אותי, הפחד הזה מהחוסר ידע, הפחד הזה ממה שהרופא אומר, הפחד הזה ממספר כזה או אחר.